אני רוצה לספר לכם את הסיפור האישי שעברה בתי.

בתי ילדה מקסימה, חברותית,  שפחדה להביע את עצמה וניסתה לרצות אחרים.  החלה להרגיש בכיתה שהיא מחוץ לעניינים, הבנות האחרות התעלמו ממנה, לא שיתפו אותה במשחקים בהפסקה, לא רצו שהיא תשב לידם וגרמו לה להרגיש לא רצויה.

לאחר שראיתי שהמקרים מחריפים העברתי אותה כיתה והכנסתי אותה לקבוצה החברתית בחברותא. 

התהליך היה ארוך אך בקבוצה היא למדה להתמודד עם קונפליקטים בין הבנות, להגיד את דעתה, לשתף את תחושותיה לריב ולהתפייס. 

עם הזמן ראיתי שהכלים שרכשה  בחברותא יושמו בכיתה החדשה, היא צברה ביטחון ענתה בצורה מכובדת לחברותיה גם אם החשיבה שלה היתה שונה. 

היום אני רואה ילדה אחרת וגאה בה על הדרך שעברה. 

זה לא קל ולא קצר אבל בסוף משתלם.