בלוג חברותי

קשיים חברתיים בכיתות א'-ב' הם לא תמיד רק חלק מתהליך ההסתגלות לבית הספר. במאמר נסביר איך לזהות מתי הזמן עושה את שלו, ומתי כדאי להבין לעומק מה עומד מאחורי הקושי החברתי של הילד.

כשהילד אומר "לא אכפת לי מחברים", קל לחשוב שהוא פשוט מעדיף להיות לבד. אבל לפעמים המשפט הזה מסתיר פגיעה, אכזבה או ויתור על קשרים חברתיים. איך אפשר להבין מה באמת עובר עליו?

איך אפשר לדעת אם המצב החברתי של ילד או מתבגר באמת משתפר? לא תמיד מספר החברים או ההזמנות מספרים את כל הסיפור. במאמר תגלו מהם הסימנים שמעידים על שיפור אמיתי בתחושת השייכות, הביטחון והקשרים החברתיים.

כישורים חברתיים משפיעים על היכולת ליצור חברים, להשתלב בקבוצה ולהרגיש שייכים. במאמר תגלו אילו מיומנויות חברתיות חשובות לילדים ואיך אפשר לחזק אותן.

החופש הגדול יכול להאיר קשיים חברתיים שלא תמיד בולטים במהלך שנת הלימודים. מה קורה לקשרים החברתיים כשהמסגרת נעלמת, ואילו סימנים יכולים לעזור להורים להבין טוב יותר את עולמו החברתי של הילד?

אחרי התיכון והצבא, החברויות כבר לא נוצרות באופן אוטומטי. למה יצירת חברים חדשים מרגישה כל כך קשה, ומה יכול לעזור לבנות קשרים חברתיים משמעותיים גם בגיל 20?

לא כל קשיים חברתיים אצל ילדים נראים כמו חרם, בדידות או דחייה. לפעמים יש רק תחושה הורית שמשהו לא מסתדר. על אותם קשיים חברתיים שקטים שקל לפספס, ועל האינטואיציה ההורית שמרגישה הרבה לפני שיש לה מילים.

לפעמים ילד עובר טיפול פרטני ועדיין משהו בקושי החברתי נשאר. אז איך יודעים מתי טיפול אישי מתאים, ומתי דווקא קבוצה טיפולית יכולה לעזור בתוך קשרים חברתיים אמיתיים?

הילד חוזר הביתה ואומר שהיה "בסדר", אבל משהו בפנים אצלך לא רגוע ועולה השאלה - להגיד משהו, לכוון, להתערב או דווקא לשתוק? ישנם רגעים בהורות בהם אנחנו רואים דברים שהילד/ה עוד לא תמיד רואה, מבינים סיטואציות שהוא עדין לא מבין, מזהים כיוון שלא עושה לו טוב ובאותו זמן גם מרגישים דאגה, כאב, אי נוחות ואנחנו מתלבטים - להתערב או לא? אולי בעצם זו לא השאלה הנכונה אלא - איזה סוג של התערבות כדאי להביא? ההבדל בין התערבות שמחליפה את הילד להתערבות שנוכחת לידו יש התערבות שבעצם מחליפה את הי

לא תמיד זה סיפור גדול של חרם או השפלה. לפעמים יש משהו אחר, שקט יותר: בדיחה שחוזרת על חשבונם, קבוצת וואטסאפ שנפתחת בלעדיהם, התעלמות קטנה בהפסקה, מבט מהצד שמתפרש כזלזול. כל אחד מהרגעים האלה אולי חולף, אבל כשהם חוזרים שוב ושוב - הם לא באמת נעלמים, הם נשארים בפנים. ובאיזשהו שלב זה כבר לא רק משהו שקרה בכיתה, אלא משהו שהם מתחילים לחשוב על עצמם. יש הורים שאומרים לנו: "הם לא מספרים כלום, אבל אני רואה שמשהו השתנה". הם חוזרים הביתה קצת יותר שקטים, קצת יותר מכונסים, כאילו סוחבים אית

השבוע קיבלנו מכתב מילד מהמם שסיים תהליך בקבוצה בחברותא. הוא כתב אותו בכתב יד, במילים פשוטות וישירות ובסופו הוא והוריו ביקשו מאיתנו דבר אחד: שנפרסם את המכתב שלו כדי לעזור לעוד ילדים שמרגישים כמוהו לדעת שיש מקום כזה עבורם. החלטנו לכבד את הבקשה שלו ולהקדיש את הניוזלטר הזה לתהליך שהוא עבר. המכתב שלו (שמופיע במלואו למטה) גרם לנו לעצור ולחשוב על אחד הצמתים הרגישים ביותר בחייו של ילד: המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים. כשהעולם הופך לגדול ורועש יותר - עבור ילדים רבים, המעבר לחט

לפעמים זה קורה דווקא ברגעים הכי יומיומיים - אחר צהריים בגינה, או מפגש משפחתי שגרתי, כשמשהו באינטראקציה החברתית פשוט לא עובד. הילד יושב רגוע, שקוע עם ספר או בטלפון שלו, על פניו הכל נראה בסדר, אבל יש תחושה שהוא נמצא קצת ליד המציאות ולא בתוכה. הוא לא מבחין שחבר ניסה ליצור איתו קשר עין, הוא לא קולט שהשיחה לידו שינתה כיוון וכשמישהו פתאום פונה אליו, הוא עלול להגיב בקוצר רוח, פשוט כי הוציאו אותו מהריכוז העמוק שבו היה שרוי. היה לנו לא מזמן בקבוצה ילד כזה, נקרא לו גיא (שם בדוי). גיא ה

כשאנחנו מתבוננים בילד/ה או במתבגר/ת שלנו מהצד, אנחנו פוגשים לעיתים קרובות את ה"שקט" שלהם. לפעמים זהו שקט של נינוחות, של מישהו שטוב לו בעולמו הפנימי; ולפעמים זהו שקט שמעיד על רצון להיות חלק מהסביבה, אבל נתקל בהססנות או בקושי ליזום ולהשתלב. כהורים, האתגר שלנו הוא לא "לדחוף" אותם להתחבר, אלא להבין את המניע הפנימי שלהם. ככל שנדייק את הבנת הקצב החברתי שלהם, ונבין האם מדובר בנטייה טבעית או במצב של חרדה חברתית, כך נוכל להציע תמיכה שמתאימה למי שהם באמת. בין סגנון אישי לאתגר חברתי חשו

כמעט בכל שבוע אנחנו פוגשות בחברותא הורים שמתארים פרדוקס מכאיב: הילד/ה יושב לבדו בחדר, משתוקק לקשר ומתלונן על בדידות, אך ברגע שמופיעה הזדמנות ממשית ליזום - הוא נסוג. כשההורה מציע לו ליזום מפגש, הוא נתקל בחומה של "לא בא לי", כעס או הימנעות. עבור הורה, זהו רגע מבלבל. קל לפרש את ההימנעות הזו כ"עצלנות חברתית" או חוסר מאמץ. אבל האמת המקצועית שונה בתכלית: מתחת לפני השטח לא מסתתרת אדישות, אלא מנגנון הגנה משוכלל. הבחירה בבדידות כחליפת מגן עבור ילד שחווה קושי חברתי, יוזמה היא לא פעולה

קבוצת טיפול CBT לבוגרים צעירים בגילאי 18-24 המתמודדים עם קושי חברתי, ביישנות או חרדה חברתית. מרחב קבוצתי מקצועי לתרגול קשרים, שיחה ויוזמה.

למה ילדים רגישים ודעתניים מתקשים להחזיק חברויות, למה הם נראים עקשנים דווקא כשחשוב להם, ומה באמת יכול לעזור להם לצמוח בתוך קשר.

עומס חברתי ורגשי בטיול השנתי? כך תוכלו לעזור להם.

אצל בנות עם הפרעת קשב, הקושי החברתי לפעמים לא נראה מבחוץ - אבל בפנים יש רגישות גדולה ומאמץ תמידי להבין איך להיות חלק. על הדרך העדינה לעזור לה למצוא ביטחון, קשר ושייכות אמיתית.

בתחילת השנה הורים רבים אומרים לעצמם: “זה יעבור לבד. הוא רק צריך זמן.” ולפעמים זה באמת נכון. אבל לפעמים - דווקא הזמן מחזק את מה שכבר קשה. כשהילד חוזר שוב ושוב בתחושת תסכול, וכבר מתחיל להאמין שהוא “פשוט לא טוב בזה”, כשהילדה פחות יוזמת או פחות נענית, כדאי לעצור ולבדוק מה קורה שם באמת. מה קורה מבחינה חברתית בתחילת השנה? בכל כיתה נוצרת בתחילת השנה מפה חברתית חדשה -מי מוביל, מי שקט, מי מצחיק, מי שומר מרחק. רוב הילדים/מתבגרים נשענים על קשרים קיימים משנה שעברה, ואילו מי שלא נכנס בז

בשבועות האחרונים יותר ויותר הורים משתפים אותנו בתופעה חמקמקה – חרם חברתי שקט. כלפי חוץ הכול נראה רגיל, אבל מתחת לפני השטח הילד או הילדה חווים בדידות והדרה שקטה. איך אפשר לזהות בזמן, ומה יכול לעזור להם להרגיש שוב שייכים?