כשהשגרה עוצרת - על קיץ וילדים שלא מרגישים שייכים

החופש הגדול כבר כאן.

אין צלצולים, אין שיעורים, אין הפסקות.

בהתחלה זה מרגיש נעים.

נושמים, נרגעים.

אבל אז - משהו משתנה.

משהו שעד עכשיו היה שולי, פתאום מקבל נפח.

תחושות שהיו ברקע, נהיות ברורות יותר.

הוא לא יוזם קשרים. היא לא שואלת מה החברות עושות 

הם לא אומרים במילים שהם מרגישים לבד.

אבל משהו בשקט שלהם מספר.

הם גוללים שוב ושוב.

רואים את מי שנסעו, נפגשו, חגגו.

ושותקים.

לפעמים הם יגידו “לא בא לי”.

לפעמים הם ייראו לגמרי רגועים.

אבל מתחת לשקט - יש משהו אחר שאומר: 

“אני רואה מה קורה.

אני מרגישה את זה.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה.”

אצל ילדים צעירים - זו בדידות שעדיין לא עטופה במסכות.

הם אומרים משפט כמו:

"אף אחד לא רצה לשחק איתי היום".

או סתם שואלים בפשטות:

"את חושבת שמישהו ירצה להיפגש איתי?"

ואצל מתבגרים - זה עטוף אחרת.

שתיקות. הסתגרות. תגובות קצרות, כעס, עצב. 

מה שמשותף לכולם - זו השאלה הפנימית: "יש לי מקום?"

זו לא שאלה שנשאלת בקול.

אבל היא נמצאת מתחת לפני השטח.

הילד לא מחפש פעילות -הוא מחפש שייכות.

הנערה לא רוצה רק חברה -היא רוצה לדעת שהיא חשובה ורוצים להיות איתה.

והשקט של החופש -לפעמים פשוט חושף את מה שלא קיבל מילים עד עכשיו.

ולכם, ההורים - יש רצון לעזור, והרבה פעמים גם תהייה.

אתם שואלים:

להציע שוב? או להניח לזה?

ליזום במקומם? או לחכות שירצו?

הורים מספרים:

"הצעתי לה להזמין חברה, והיא אמרה שאני חופרת לה"

"היא לא יוזמת, אבל אחר כך מתוסכלת שלא כללו אותה"

והלב של ההורה נע בין דאגה לרצון לאפשר מרחב.

וכשהשגרה עוצרת - גם הקשרים הסבירים "על הדרך" נעלמים.

במהלך השנה, גם ילד בלי חברים קרובים נמצא בתוך תנועה:

הוא הולך לחוגים, לתנועת הנוער, לפעילויות כיתתיות.

אבל בקיץ -הרבה פעמים זה רק הוא. לבד.

והשקט הזה - הופך להיות חזק.

הוא מרגיש את הבדידות.

אבל לא תמיד יודע לקרוא לה בשם.

במרכז חברותא הקבוצות שלנו פועלות גם בקיץ לאורך כל החופש הגדול.

כדי לייצר המשכיות - גם כשבחוץ הכל עוצר.

הקבוצות הן מקום להרגיש בו שייכות.

לקבל תוקף, הקשבה, קבלה.

מה קורה בתוך הקבוצה?

הילד לומד שהוא לא לבד בתחושות שלו.

המתבגרת מתחילה להתנסות בקשר - בלי לחץ, בלי שיפוט.

נוצרות שיחות רגשיות - כאלה שלא שואלות “מה עשית?” אלא “מה הרגשת?”

וזה לא רק שינוי חברתי.

זה שינוי רגשי וחוויתי עמוק:

מהחוויה של "אני לא רצוי" - לחוויה של "אני שייך ואהוב"

ולכם, ההורים - אנחנו לא רק מציעות מקום לילד/ה. אנחנו גם איתכם.

עם הדרכות הורים וליווי רצוף.

אם אתם מרגישים שהילד/ה שלכם מסתובב/ת עם התחושות האלה -אנחנו כאן.

לא מבטיחות קסמים אבל מציעות תהליך משמעותי, אמיתי ורגיש.