בלוג חברותי

מה באמת קורה בטיפול קבוצתי לילדים ונוער? איך משחק, קשרים חברתיים, קשיים והתנגדויות הופכים לחלק מהתהליך הטיפולי, ולמה לא תמיד רואים שינוי מיד? הצצה למה שמתרחש בתוך הקבוצה ולחשיבות של שיתוף הפעולה עם ההורים.

יש ילדים ומתבגרים שמסתדרים מצוין בקשר של אחד על אחד, אבל בתוך חבורה משהו משתנה. איך מזהים מתי זו העדפה לקשרים קרובים ומתי הילד רוצה להשתלב אבל מתקשה למצוא את מקומו?

בגיל 12-14 החברים והחבורה מקבלים משמעות חדשה, וקשיים חברתיים יכולים לצוף גם אצל ילד שהסתדר היטב בעבר. מה משתנה אצל בנים בגיל הזה, מה נחשב טבעי ומתי כדאי להתבונן לעומק?

צחוקים ועקיצות הם חלק טבעי מהקשר בין ילדים. אבל מה קורה כשהילד לא מזהה מתי כדאי לעצור, מתי מישהו כבר נפגע, וההומור מתחיל ליצור קשיים חברתיים?

מעבר לכיתה, לחטיבה או לתיכון מביא איתו תקווה להתחלה חדשה. אבל מה קורה כשהקושי החברתי חוזר גם במסגרת החדשה? ואיך יודעים מתי צריך לתת זמן ומתי כדאי להתבונן לעומק?

לילד יש חברים, הוא משתלב במסגרות ואפילו נפגש עם חברים אחר הצהריים - אבל כל ריב קטן מערער אותו, הוא חושש לאבד קשרים או מוותר על עצמו כדי לשמור עליהם. במאמר תגלו שלושה דפוסים של קושי חברתי שלא תמיד רואים מבחוץ, ותבינו למה מספר החברים אינו תמיד המדד החשוב ביותר.

קשיים חברתיים בכיתות א'-ב' הם לא תמיד רק חלק מתהליך ההסתגלות לבית הספר. במאמר נסביר איך לזהות מתי הזמן עושה את שלו, ומתי כדאי להבין לעומק מה עומד מאחורי הקושי החברתי של הילד.

כשהילד אומר "לא אכפת לי מחברים", קל לחשוב שהוא פשוט מעדיף להיות לבד. אבל לפעמים המשפט הזה מסתיר פגיעה, אכזבה או ויתור על קשרים חברתיים. איך אפשר להבין מה באמת עובר עליו?

איך אפשר לדעת אם המצב החברתי של ילד או מתבגר באמת משתפר? לא תמיד מספר החברים או ההזמנות מספרים את כל הסיפור. במאמר תגלו מהם הסימנים שמעידים על שיפור אמיתי בתחושת השייכות, הביטחון והקשרים החברתיים.

כישורים חברתיים משפיעים על היכולת ליצור חברים, להשתלב בקבוצה ולהרגיש שייכים. במאמר תגלו אילו מיומנויות חברתיות חשובות לילדים ואיך אפשר לחזק אותן.

החופש הגדול יכול להאיר קשיים חברתיים שלא תמיד בולטים במהלך שנת הלימודים. מה קורה לקשרים החברתיים כשהמסגרת נעלמת, ואילו סימנים יכולים לעזור להורים להבין טוב יותר את עולמו החברתי של הילד?

לא כל קשיים חברתיים אצל ילדים נראים כמו חרם, בדידות או דחייה. לפעמים יש רק תחושה הורית שמשהו לא מסתדר. על אותם קשיים חברתיים שקטים שקל לפספס, ועל האינטואיציה ההורית שמרגישה הרבה לפני שיש לה מילים.

לא תמיד זה סיפור גדול של חרם או השפלה. לפעמים יש משהו אחר, שקט יותר: בדיחה שחוזרת על חשבונם, קבוצת וואטסאפ שנפתחת בלעדיהם, התעלמות קטנה בהפסקה, מבט מהצד שמתפרש כזלזול. כל אחד מהרגעים האלה אולי חולף, אבל כשהם חוזרים שוב ושוב - הם לא באמת נעלמים, הם נשארים בפנים. ובאיזשהו שלב זה כבר לא רק משהו שקרה בכיתה, אלא משהו שהם מתחילים לחשוב על עצמם. יש הורים שאומרים לנו: "הם לא מספרים כלום, אבל אני רואה שמשהו השתנה". הם חוזרים הביתה קצת יותר שקטים, קצת יותר מכונסים, כאילו סוחבים אית

יש לה חברות, אבל היא חוששת לדבר בחבורה. הוא יוצא למפגשים, אבל חושב שוב ושוב על כל מילה שאמר. איך חרדה חברתית משפיעה על חברויות בגיל ההתבגרות, ומה הורים יכולים לעשות?

כמעט בכל שבוע אנחנו פוגשות בחברותא הורים שמתארים פרדוקס מכאיב: הילד/ה יושב לבדו בחדר, משתוקק לקשר ומתלונן על בדידות, אך ברגע שמופיעה הזדמנות ממשית ליזום - הוא נסוג. כשההורה מציע לו ליזום מפגש, הוא נתקל בחומה של "לא בא לי", כעס או הימנעות. עבור הורה, זהו רגע מבלבל. קל לפרש את ההימנעות הזו כ"עצלנות חברתית" או חוסר מאמץ. אבל האמת המקצועית שונה בתכלית: מתחת לפני השטח לא מסתתרת אדישות, אלא מנגנון הגנה משוכלל. הבחירה בבדידות כחליפת מגן עבור ילד שחווה קושי חברתי, יוזמה היא לא פעולה

קבוצות טיפוליות לצעירים וצעירות בגילאי 18-24 על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, ולמי שמתמודדים עם קשיים ביוזמה חברתית, בהבנת מצבים חברתיים וביצירת קשרים. הכירו את העבודה הקבוצתית במרכז חברותא בכפר סבא

בתחילת השנה הורים רבים אומרים לעצמם: “זה יעבור לבד. הוא רק צריך זמן.” ולפעמים זה באמת נכון. אבל לפעמים - דווקא הזמן מחזק את מה שכבר קשה. כשהילד חוזר שוב ושוב בתחושת תסכול, וכבר מתחיל להאמין שהוא “פשוט לא טוב בזה”, כשהילדה פחות יוזמת או פחות נענית, כדאי לעצור ולבדוק מה קורה שם באמת. מה קורה מבחינה חברתית בתחילת השנה? בכל כיתה נוצרת בתחילת השנה מפה חברתית חדשה -מי מוביל, מי שקט, מי מצחיק, מי שומר מרחק. רוב הילדים/מתבגרים נשענים על קשרים קיימים משנה שעברה, ואילו מי שלא נכנס בז

בשבועות האחרונים יותר ויותר הורים משתפים אותנו בתופעה חמקמקה – חרם חברתי שקט. כלפי חוץ הכול נראה רגיל, אבל מתחת לפני השטח הילד או הילדה חווים בדידות והדרה שקטה. איך אפשר לזהות בזמן, ומה יכול לעזור להם להרגיש שוב שייכים?

זה רגע שמוכר להרבה הורים. הילד חוזר מבית הספר, מוריד את התיק, ובלי הרבה הקדמות אומר: "אין לי חברים." משפט קטן שיכול לעורר דאגה גדולה. לפעמים זה נשמע כמו אמת מוחלטת ולפעמים אנחנו מרגישים שיש פער בין מה שהוא אומר לבין מה שקורה בפועל. מה עומד מאחורי המשפט בגילאי בית הספר חברות היא חלק מרכזי מהחיים. אבל כשהילד אומר “אין לי חברים”, הוא לא תמיד מתכוון שאין אף אחד לידו. לעיתים זו תחושת בדידות רגעית - אחרי ריב, אחרי משחק שלא הצליח, או כשלא מצא את מקומו באותו יום. לפעמים זו חוויה מתמש

תחילת שנת הלימודים היא לא רק מחברות חדשות וקלמר נוצץ. עבור ילדים ובני נוער זו תקופה שמביאה איתה סערה שלמה: מעבר לכיתה חדשה, מורים מתחלפים, חברים מוכרים פחות או יותר, לפעמים בית ספר חדש או אפילו עיר חדשה. מעברים כאלה מעוררים רגשות מעורבים - מצד אחד סקרנות וציפייה, ומצד שני חוסר ודאות ולעיתים גם חרדה. ומה שלא פחות חשוב לזכור: כל ילד מגיב אחרת. יש מי שנכנס בהתלהבות לכל מה שחדש ויש מי שנצמד למוכר ונרתע מהשינוי. ושניהם – "בסדר". ילדים צעירים - זקוקים לעוגנים ברורים בגילאי בית הספ