כיתות ה'–ו': הגיל שבו העולם החברתי משתנה

עודכן: לפני 3 ימים

הבת שלך חוזרת מבית הספר ושותקת. לא בוכה. לא צועקת. רק שקטה.

את שואלת – היא עונה "בסדר". אבל מבט אחד בעיניים שלה מספיק כדי להבין: לא בסדר.

בכיתות ה’–ו’, הרבה דברים משתנים: הגוף, הקול, המילים – וגם החברות.

מה שבעבר היה משחק תמים – הופך למאבק על מקום. חברות קרובות מגיל צעיר – פתאום מתרחקות

וילדה אחת שנשארת בחוץ – יכולה להרגיש כאילו כל העולם התרחק ממנה.

המסכים לא רק "ממלאים להן את הזמן" – הם קובעים להן מי מקובלת ומי לא היא רואה בסטורי מפגשים של חברות והיא לא איתן. היא מבינה שהוציאו אותה מהקבוצה – בלי סיבה ובלי הסבר. והשקט הזה, הדיגיטלי, צורב יותר מכל מילה.
ההתפתחות הפיזית יוצרת פערים שקשה לגשר עליהם אחת כבר נראית כמו נערה, אחרת כמו ילדה. והמראה – הופך למוקד השוואה, לעיתים ללעג. גם בלי מילים – היא קולטת את המסר: "את שונה".
החברה עצמה נעשית פחות סלחנית, יותר תובענית יש בנות שמובילות, יש מי שנשארות מאחור. גם אם אין חרם ברור – ההתעלמות ממנה הכי פוגעת. ולפעמים, גם כשהיא מנסה להתאים את עצמה – זה לא מספיק. היא משנה התנהגות, בוחרת מילים, מחקה תנועות – אבל עדיין לא מצליחה להיכנס. ואז היא מבינה שזה לא לגמרי תלוי בה. שגם אם היא תשתדל – לא תמיד זה יספיק. והיא מתחילה להרגיש – שאולי אין לה מקום.

היא אולי תגיד "הכול בסדר", אבל הגוף שלה, השקט שלה – מספרים סיפור אחר.

כשהיא הצטרפה לקבוצה בחברותא, היא בקושי הסתכלה לאחרות בעיניים. ישבה בצד. שתקה.

בקבוצה – לא ציפו ממנה להיות "חברתית". רק להיות נוכחת ונתנו לה את כל הזמן לזה עם הרבה סבלנות וקבלה.

ולאט לאט היא התחילה להעז: שאלה שאלה, שיתפה בחוויה, העזה להתקרב.

יום אחד, באמצע מפגש קבוצתי, היא הרימה מבט ואמרה: "כאן אני לא מרגישה שקופה."

וזה שינה הכול.

כי פצע חברתי לא נרפא רק מדיבורים – הוא נרפא בתוך קשר.

ילדה שחווה דחייה או בדידות – לא רוצה/זקוקה לעוד מונולוג של מבוגר.

היא זקוקה למפגשים עם ילדות אחרות שגם הן יודעות איך זה מרגיש.

היא זקוקה לחוויות חברתיות של הצלחה והעצמה.

היא זקוקה ללמוד שהיא יכולה ומסוגלת.

קבוצה טיפולית היא מרחב בטוח:

היא לומדת:

זה המקום שבו היא לומדת להיות עם אחרות – בלי לוותר על עצמה.

להקשיב, לא למהר לתת עצות או להתערב. לפעמים "זה באמת נשמע כואב" עושה יותר מפתרון מיידי.
לברר בלי דרמה. שיחה עם יועצת, התייעצות שקטה – יכולות לעזור להבין את התמונה.
להזכיר לה שהיא לא לבד. שהתחושות שלה לגיטימיות. שהרבה בנות מרגישות ככה, גם אם הן לא מספרות על זה.
לעזור לה לבנות מעגל חברתי חדש. לא באמצעות כפייה – אלא באמצעות חוג, פעילות אחרת, קשר עם מישהי שאפשר לסמוך עליה.
לבחון יחד מסגרת קבוצתית תומכת. לא כי היא "חלשה". אלא בגלל שזה מרחב שיכול ללמד אותה – בדרך בטוחה ומודרכת – לחזור לעצמה.