שינויים ומעברים בתחילת שנה: איך לעזור לילדים ולמתבגרים להסתגל?

תחילת שנת הלימודים היא לא רק מחברות חדשות וקלמר נוצץ. עבור ילדים ובני נוער זו תקופה שמביאה איתה סערה שלמה: מעבר לכיתה חדשה, מורים מתחלפים, חברים מוכרים פחות או יותר, לפעמים בית ספר חדש או אפילו עיר חדשה.

מעברים כאלה מעוררים רגשות מעורבים - מצד אחד סקרנות וציפייה, ומצד שני חוסר ודאות ולעיתים גם חרדה. ומה שלא פחות חשוב לזכור: כל ילד מגיב אחרת. יש מי שנכנס בהתלהבות לכל מה שחדש ויש מי שנצמד למוכר ונרתע מהשינוי. ושניהם – "בסדר".

🧒 ילדים צעירים - זקוקים לעוגנים ברורים

בגילאי בית הספר היסודי ילדים עדיין לומדים לווסת רגשות, והיכולת להסתגל לשינוי עוד מתפתחת. לכן המעברים עלולים להרגיש להם “גדולים מהחיים”.

מה יכול לעזור?

• לתת שם לרגש - כשילד אומר "אני לא רוצה ללכת", לא למהר לשכנע. עדיף לשקף: "אני מבינה שאתה חושש כי זה חדש". ההכרה ברגש מפחיתה עומס.

• לבנות טקסים קבועים - משפט קבוע בבוקר, חיבוק לפני שנפרדים. טקס קטן נותן תחושת יציבות בעולם משתנה.

• לחזק הצלחות קטנות - לראות ולהאיר גם רגעים קטנים של התמודדות: "שמתי לב שנכנסת היום לבד לכיתה, זה היה מאוד אמיץ".

👩‍🦱 מתבגרים - צריכים עצמאות עם גב

בגיל ההתבגרות כבר יש יכולת חשיבה וביטוי מפותחת יותר, אבל דווקא בגלל שהם מחפשים עצמאות וזהות - השינויים יכולים להיות מאתגרים.

מה יכול לעזור?

• לתת מרחב - לפעמים הם שותקים או מסתירים. זה לא בהכרח סימן שמשהו לא בסדר, אלא דרך שלהם להסתגל. דלת פתוחה ומבט שלא לוחץ נותנים ביטחון.

• שיחה שווה בגובה העיניים - במקום הרצאות, שאלות פתוחות: "איך המעבר מרגיש לך?", "מה בדרך כלל עוזר לך כשדברים משתנים?".

• עוגנים יציבים - לאפשר להם משהו שלא משתנה: חוג אהוב, תחביב קבוע, חבר קרוב. כשיש רצף בחיים – השינוי בבית הספר נהיה קל יותר לעיכול.

🌟 מה קורה אצלנו בחברותא

בכל קבוצה טיפולית בחברותא יש ילדים ותיקים וחדשים. המעבר הזה - של "להיכנס לקבוצה שכבר קיימת" או "לפנות מקום למישהו חדש" - מדמה את המציאות החברתית שילדים פוגשים בכיתה.

אנחנו רואות מקרוב איך המעבר, שלפעמים מתחיל בחשש או הסתגרות, יכול להפוך להזדמנות.ילדים מגלים שהם לא לבד בתחושה, לומדים דרכים חדשות להתחבר, והכי חשוב - חווים ביחד ששינוי יכול להיות מקום לצמיחה ולשייכות.

📖 דוגמה חיה מהקבוצה

נועה (שם בדוי), תלמידת כיתה ה’, נכנסה לקבוצה אצלנו אחרי שעברה בית ספר. במפגש הראשון היא ישבה בצד, כמעט בלי לדבר. שתי בנות מהקבוצה פתחו משחק, והמטפלת עודדה אותן לשאול אם היא רוצה להצטרף. נועה מלמלה "לא יודעת" - והבנות המשיכו בשלהן.

במפגש השני חזרנו לדבר על מעברים. אחת הבנות שיתפה שגם לה היה קשה כשהגיעה לבית ספר חדש. נועה הרימה עיניים ואמרה בשקט: "גם לי". הרגע הזה היה נקודת מפנה - מהיסוס לבדידות, נוצר חיבור דרך שיתוף פשוט. תוך שבועיים נועה כבר ישבה עם אותן בנות וצחקה איתן.

הסיפור הזה מזכיר לנו - המעבר אולי מפחיד בהתחלה, אבל עם סביבה מאפשרת, הוא יכול להפוך להזדמנות אדירה לשייכות.

💬 מסר מאיתנו להורים

שינויים ומעברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. אנחנו לא יכולים להעלים מהם את הקושי - אבל אנחנו יכולים להיות עבור הילדים עוגן יציב: לראות אותם, להכיר ברגשותיהם, ולהראות שהמעבר לא חייב להיות איום - אלא גם הזדמנות.

✔️ 3 טיפים פרקטיים לסיום

1. שיקוף רגשי - במקום לשכנע, תנו שם למה שהם מרגישים.

2. עוגנים יציבים - טקס קטן או שגרה מוכרת נותנים תחושת ביטחון.

3. הקשבה סבלנית - לפעמים הם לא מספרים הכול, וזה בסדר. עצם הידיעה שאתם שם בשבילם כבר מרגיעה.

👉 נשארו מקומות אחרונים בקבוצות לשנה החדשה. מוזמנים לבדוק התאמה לילד/ה שלכם