%20(1).png)
הוא רק רצה לשחק עם כולם – אבל שוב סיים לבד | על הקשר בין ADHD לקשיים חברתיים
- מרכז חברותא
- 4 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 8 ביוני
מחצית מהילדים עם ADHD נדחים חברתית
והנתון הזה חייב להיאמר שוב:
50% מהילדים עם ADHD נדחים על ידי חבריהם לכיתה.
לא כי הם לא רוצים חברים.
ולא כי הם לא משתדלים.
הם פשוט מתקשים לעמוד בקצב, בחוקים, בקודים הלא מדוברים.
הם מרגישים שונים - וגם לפעמים נתפסים ככאלה.
כי בלי ההבנה של מה עומד מאחורי ההתנהגות - הילדים האחרים פשוט לא מצליחים להכיל אותם.
איך זה נראה מבפנים?
ילד שמגיב לאט יותר או ילדה שמגיבה בעוצמה גדולה.
ילדה שמדברת בלי הפסקה, או להפך- ננעלת בשקט שלא נפתח.
ילד שנפגע מהר ולוקח הכול ללב.
ילדה שנראה כאילו “לא אכפת לה” - אבל פשוט לא יודעת איך להתמודד עם אכזבה חוזרת.
והלב שלהם? הוא קולט הכול. הוא רושם כל מבט. הוא זוכר כל רגע שבו ניסו - וזה שוב לא הצליח.
ומה קורה להורה?
אתם רואים שהוא שוב לבד בהפסקה.
מקבלים עדכון מהמורה: “קשה לו להשתלב”.
שומעים הערה פוגענית מחבר - והוא צוחק כאילו לא אכפת לו.
אתם מנסים לעזור - והוא אומר "די, תעזבו אותי".
או גרוע מזה - הוא בכלל לא מספר לכם יותר.
וכשהוא סוף סוף נשבר ואומר משפט כמו: "לאף אחד לא אכפת ממני" - אתם מרגישים אבודים.
בדיוק כמו שהוא מרגיש כל יום בכיתה.
אז מה עושים?
הפתרון לא נמצא בשיחות חינוכיות. לא בהטפות. ולא בעוד חוג או סדנה.
הילד הזה לא צריך "שיעור על חברות".
הוא צריך מרחב שבו הוא יכול לחוות קשר אמיתי - מבלי להרגיש שהוא שוב טועה.
הוא לא צריך להפוך למישהו אחר.
הוא צריך להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא - ומתוך זה, לצמוח לאט לאט.
מה קורה בקבוצות של חברותא?
בקבוצות שלנו, הילדים לא רק מדברים על קשר - הם חווים קשר.
אנחנו לא ממהרות לתקן את ההתנהגות - אלא נעצרות רגע כדי להבין את הרגש שמאחוריה.
כשילד דוחף - אנחנו לא אומרות "אסור", אלא שואלות מה קרה לו מבפנים.
כשילדה לא מצליחה לדבר - אנחנו לא מדלגות, אלא מחכות יחד איתה.
כשמישהו מצליח להזמין חבר לשחק - אנחנו עוצרות ומנכיחות את הרגע.
אנחנו לא מטפלות ב"בעיה החברתית". אנחנו יוצרות סביבה רגשית-חברתית שמאפשרת שייכות אמיתית.
זה לא קסם. זה תהליך.
וזה תהליך שנבנה:
דרך משחקים קבוצתיים שמדמים מצבים אמיתיים.
דרך שיחות קצרות אך עמוקות, על מה מרגישים כשהקשר לא עובד.
דרך חזרות קטנות - איך ניגשים, איך מבקשים, איך עוצרים.
ובעיקר - דרך קשר אנושי שמחזיק את הילד גם כשקשה לו.
ואז, לאט לאט, משהו משתנה:
הילד כבר לא נבהל מכל סירוב.
הילדה כבר לא מתפרצת בכל תסכול.
הם לא רק מבינים את העולם החברתי - הם לומדים להרגיש בו בטוחים.
אם הילד שלכם שוב סיים לבד,
זה לא כי הוא לא ניסה או התאמץ.
זה כי עוד לא פגש מקום שמבין את הדרך המיוחדת שבה הוא פוגש את העולם.
אנחנו כאן בדיוק בשביל זה.
הקבוצות של חברותא פועלות כל השנה. הן מחולקות לפי גיל וקושי, ומבוססות על מודל טיפולי ייחודי שמשלב טיפול רגשי עם תרגול מיומנויות חברתיות.
רוצים לבדוק התאמה? אפשר לפנות אלינו - ולבחון יחד מה מתאים לילד שלכם.
למאמרים נוספים בנושא של הפרעת קשב וקשיים חברתיים:
Comments