"אני כבר לא רוצה להיפגש איתם."
אנחנו שומעות את המשפט הזה לא מעט.
לפעמים הוא נאמר בכעס. לפעמים באדישות. ולפעמים הוא נשמע כל כך משכנע, שגם ההורים מתחילים לחשוב שאולי באמת טוב לילד/ה שלהם לבד.
ולפעמים זה נכון.
יש ילדים שמעדיפים מעט חברים. יש כאלה שנהנים מזמן עם עצמם ולא מרגישים צורך להיות בכל מפגש חברתי. לא כל ילד שקט הוא ילד בודד, ולא כל העדפה להיות לבד היא סימן לקושי.
אבל יש פעמים שבהן אנחנו שומעות מההורים משפט נוסף.
"פעם הוא דווקא מאוד רצה להיפגש עם חברים."
וכאן אנחנו עוצרות להתבונן.
מה באמת מסתתר מאחורי המשפט "לא אכפת לי מחברים"
אחד הדברים שלמדנו לאורך השנים, מתוך העבודה הקבוצתית שלנו, הוא שלא תמיד אפשר להבין מה עובר על ילד רק ממה שהוא מספר בבית.
לפעמים דווקא בתוך קבוצה מתגלה משהו אחר.
יש ילדים שיושבים בצד במשך חלק גדול מהמפגש.
אם רק מסתכלים עליהם מרחוק, אפשר לחשוב שהם בכלל לא מעוניינים להצטרף.
אבל אחר כך, בשיחה קצרה, מתברר שהם יודעים בדיוק מה קרה.
מי הצטרף למשחק.
מי הזמין את מי.
מי נשאר בחוץ.
הם ראו הכול.
הם פשוט לא הרגישו שהם יכולים להיכנס פנימה.
אנחנו לא מסיקות מזה מסקנות אוטומטיות. לכל ילד יש הסיפור שלו.
אבל זו תופעה שחוזרת אצל חלק מהילדים שאנחנו פוגשות, והיא מזכירה לנו להיזהר מפרשנויות מהירות.
לפעמים ילד באמת נהנה להיות לבד.
ולפעמים הרבה יותר קל להגיד "לא אכפת לי" מאשר להודות כמה אכפת.
כהורים, אי אפשר תמיד לדעת מה נכון רק לפי ההתנהגות.
לכן, במקום למהר לשאול "למה אתה לא נפגש עם חברים?", לפעמים כדאי לעצור רגע ולנסות להבין מה קורה מתחת לפני השטח.
לא כמה חברים יש לילד.
אלא איך הוא מרגיש בתוך הקשרים שיש לו.
האם הוא עדיין מצפה שיזמינו אותו?
האם הוא מאמין שיש לו מקום?
או שאולי, לאט ובשקט, הוא הפסיק לנסות כדי לא להתאכזב שוב.
אלה שאלות שאין להן תשובה אחת.
אבל מניסיוננו, הן מקרבות אותנו הרבה יותר להבנת הילד מאשר ספירת מפגשים או מספר החברים באנשי הקשר.
כשילד מוותר על קשרים חברתיים
לאורך השנים פגשנו ילדים רבים שהגיעו אלינו כשהם משוכנעים שעדיף להם לבד.
לא כי לא רצו קשר.
אלא כי כבר לא האמינו שהם יצליחו למצוא את המקום שלהם.
ואז, בתוך קבוצה בטוחה, קורה לפעמים משהו קטן.
ילד מצליח להצטרף למשחק.
ילדה מגלה שמישהי בחרה לשבת לידה.
מישהו מעז לומר את דעתו - ומגלה שמקשיבים לו.
אלה רגעים קטנים.
אבל לפעמים דווקא הם מתחילים לשנות את הדרך שבה ילד רואה את עצמו.
לא כמי ש"לא טוב עם חברים".
אלא כמי שפשוט היה זקוק להזדמנות אחרת.
אם הקריאה העלתה אצלכם מחשבה על הילד או הילדה שלכם, אל תישארו לבד עם השאלות.
לפעמים ההבדל בין "לא רוצה חברים" לבין "כבר הפסיק לנסות" הוא דק מאוד.
וכשמבינים מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות, הרבה יותר קל לדעת איך אפשר לעזור.
במרכז חברותא פועלות קבוצות טיפוליות לילדים, מתבגרים וצעירים, בהנחיית עובדות סוציאליות קליניות.
לכל פונה אנו מקיימים שיחת התאמה אישית, כדי להבין את הצרכים ולהתאים את הקבוצה המתאימה ביותר.
