ויסות רגשי אצל ילדים: כשהילד לוקח ללב ולא מצליח להשתחרר

קושי בויסות רגשי

ויסות רגשי אצל ילדים: כשהילד לוקח ללב ולא מצליח להשתחרר

יש ילדים שחוזרים הביתה מבית הספר, ואפשר מיד להרגיש שמשהו קרה.

לפעמים זו חברה שלא ענתה כמו שציפו. לפעמים משחק שלא הצטרפו אליו. לפעמים הערה קטנה מהמורה.

האירוע עצמו כבר נגמר, אבל אצלם הוא ממשיך ללוות אותם עוד שעות ארוכות.

במרכז חברותא אנחנו פוגשות לא מעט ילדים כאלה. מבחוץ הם נראים שקטים, רגישים, אפילו "בסדר". אבל בתוך הקבוצה מתגלה לא פעם סיפור אחר: אלה ילדים שכל כך רוצים קשר, עד שכל אכזבה חברתית מרגישה להם גדולה במיוחד.

זה בדיוק המקום שבו קושי בוויסות רגשי פוגש את העולם החברתי.

במאמר הזה תמצאו

• מהו ויסות רגשי אצל ילדים.

• איך מבדילים בין רגישות טבעית לבין קושי בוויסות רגשי.

• איך קושי בוויסות רגשי יכול להשפיע על החיים החברתיים.

• מה יכולים הורים לעשות בבית.

• איך קבוצה טיפולית יכולה לעזור.

מה זה בעצם ויסות רגשי?

כולנו מרגישים.

כולנו כועסים, נעלבים, מתרגשים ומתאכזבים.

ויסות רגשי אינו היכולת לא להרגיש. הוא היכולת להרגיש - ובסופו של דבר גם לחזור לעצמנו.

יש ילדים שהקושי שלהם בוויסות רגשי בולט מאוד. הם צועקים, מתפרצים או מתקשים להירגע מכעס.

ויש ילדים שהקושי שלהם כמעט לא נראה.

הם לוקחים ללב.

נסגרים.

נמנעים.

או ממשיכים לחשוב שוב ושוב על מה שקרה, גם כשהאירוע כבר הסתיים.

לא כל ילד רגיש מתקשה בוויסות רגשי

רגישות בפני עצמה אינה בעיה.

יש ילדים שמרגישים בעוצמה גדולה יותר מאחרים, וזה חלק מהטמפרמנט שלהם.

גם אנחנו לא מאמינות שהמטרה היא להפוך ילדים רגישים לפחות רגישים.

השאלה היא לא כמה הילד בכה.

השאלה היא מה קורה אחר כך.

האם הוא מצליח לחזור למשחק?

להמשיך בשיעור?

להיפגש שוב עם אותו חבר?

או שהפגיעה ממשיכה ללוות אותו ומשפיעה על הבחירות שלו?

אנחנו פחות שואלות כמה הילד נפגע, ויותר מה הפגיעה הזו עושה לחיים שלו.

האם הוא מוותר על משחקים?

נמנע מחברים?

חושש לנסות שוב?

או מתחיל להרגיש שאין לו באמת מקום?

שם בדרך כלל נמצא ההבדל בין רגישות טבעית לבין קושי שכדאי לתת עליו את הדעת.

איך זה נראה ביומיום?

אולי אתם מכירים את אחד המצבים האלה:

• ילדה שלא מצטרפת שוב למשחק אחרי שפעם אחת לא קיבלו אותה.

• ילד שחושב כל אחר הצהריים על משפט שחבר אמר לו.

• ילדה שמשוכנעת שחברה כועסת עליה רק כי ענתה לה בקצרה.

• ילד שמעדיף לוותר מראש כדי לא להסתכן בעוד אכזבה.

• ילד שחוזר הביתה שקט, אבל במשך שעות לא מצליח להשתחרר ממה שקרה בבית הספר.

מבחוץ אלה יכולים להיראות כמו אירועים קטנים.

עבור הילד, הם מרגישים גדולים מאוד.

מה גילינו לאורך השנים בקבוצות של חברותא?

אחד הדברים שמפתיעים אותנו שוב ושוב הוא כמה קשה להבין את הקושי הזה רק מבחוץ.

לא פעם הורים אומרים לנו:

"הוא פשוט רגיש."

לפעמים זה נכון.

אבל בתוך הקבוצה אנחנו מגלות שלפעמים הסיפור עמוק יותר.

יש ילדים שבמפגש הראשון כמעט לא מדברים. לא כי אין להם מה להגיד, אלא כי הם בודקים שוב ושוב אם בטוח מספיק לדבר.

יש ילדים שנראים ביישנים, אבל עם הזמן מתברר שהם לא מפחדים מאנשים. הם מפחדים להיפגע.

יש ילדים שיושבים בשקט במשך חלק גדול מהמפגש, ורק אחר כך מספרים שכל הזמן ניסו להבין אם החברים רוצים אותם או לא.

דווקא בתוך קבוצה אפשר לראות עד כמה הם רוצים קשר, ועד כמה הפחד מדחייה מנהל אותם.

התובנה הזו משנה גם את הדרך שבה אנחנו עוזרות להם.

אנחנו לא מנסות לגרום להם להיות פחות רגישים.

אנחנו עוזרות להם להרגיש בטוחים יותר בתוך קשר.

למה זה קורה?

אין סיבה אחת לקושי בוויסות רגשי.

הטמפרמנט המולד של הילד משפיע על עוצמת החוויה הרגשית שלו.

גם הקשר עם ההורים משמעותי מאוד. דרך החוויה שהורה מבין, מכיל ומלווה אותו, הילד לומד בהדרגה להבין רגשות, להירגע ולווסת את עצמו.

גם השפה משחקת תפקיד חשוב. ילד שמצליח לומר "נפגעתי", "התאכזבתי" או "אני חושש" יכול לבקש עזרה ולהתמודד עם הרגש, במקום להישאר לבד עם ההצפה.

מה יכולים הורים לעשות?

להכיר ברגש לפני שמנסים לפתור אותו

כשילד מוצף, משפטים כמו "זה לא נורא" או "אל תיקח ללב" בדרך כלל לא מרגיעים אותו.

הרבה יותר מועיל לומר:

"אני רואה שזה ממש פגע בך."

לפעמים עצם התחושה שמישהו הבין אותו היא הצעד הראשון בדרך להירגע.

לעזור לילד למצוא מילים

ככל שלילד יש יותר מילים לתאר את מה שהוא מרגיש, כך קל לו יותר להבין את עצמו ולבקש עזרה.

אפשר לשאול:

"נעלבת?"

"התאכזבת?"

"אולי הרגשת שנשארת בחוץ?"

לא למהר להציל

הדחף הטבעי שלנו הוא לפתור את הבעיה.

לדבר עם המורה.

להתקשר להורים של הילד השני.

למצוא פתרון מיד.

אבל פעמים רבות הילד צריך קודם כול להרגיש שמישהו באמת איתו.

רק אחר כך אפשר לחשוב יחד מה יעזור בפעם הבאה.

לשים לב למה שקורה לאורך זמן

כולנו נפגעים לפעמים.

השאלה היא האם הילד מצליח לחזור לעצמו, או שהפגיעה מתחילה לצמצם את החיים שלו.

כשהוא מוותר שוב ושוב על חברים, על משחקים או על הזדמנויות חברתיות - זה הזמן לעצור ולהתבונן.

איך קבוצה טיפולית יכולה לעזור?

בקבוצה הילד לא רק מדבר על רגשות.

הוא פוגש אותם בזמן אמת.

הוא מצטרף למשחק.

מחכה לתורו.

נפגע.

מתאכזב.

מנסה שוב.

ומגלה בהדרגה שאפשר להתמודד גם עם רגעים לא פשוטים בלי לוותר על הקשר.

במרחב בטוח, ובליווי של מטפלים, הוא צובר שוב ושוב חוויות מתקנות.

לא אחת אנחנו רואות ילד שבתחילת הדרך כמעט לא יוזם קשר עם ילדים אחרים, ואחרי כמה חודשים כבר ניגש בעצמו, מציע משחק או משתף במשהו שקרה לו.

לא כי הרגישות שלו נעלמה.

אלא כי היא כבר לא מנהלת אותו.

אנחנו לא מנסות להפוך ילדים רגישים לפחות רגישים.

אנחנו רוצות שהרגישות שלהם לא תמנע מהם לשחק, להתחבר, לנסות שוב ולהרגיש שייכים.

שאלות נפוצות

האם כל ילד רגיש מתקשה בוויסות רגשי?

לא. רגישות היא תכונת אופי טבעית. כדאי להתבונן כאשר הרגשות מתחילים להשפיע על התפקוד, על החברויות או על הנכונות של הילד לנסות שוב.

איך יודעים אם מדובר בקושי בוויסות רגשי?

השאלה המרכזית היא לא כמה הילד נפגע, אלא עד כמה הוא מצליח להשתחרר מהפגיעה וכיצד היא משפיעה על חיי היום-יום שלו.

איך אפשר לעזור לילד שלוקח ללב?

להכיר ברגש שלו, לעזור לו למצוא מילים למה שהוא מרגיש, ולא למהר לבטל את התחושות או לפתור עבורו כל קושי.

מתי כדאי לפנות לייעוץ מקצועי?

כאשר הילד נמנע שוב ושוב מחברים, מתקשה להשתחרר מפגיעות חברתיות, או כשהקושי מתחיל לפגוע בביטחון העצמי, בתחושת השייכות ובאיכות החיים שלו.

אם אתם מרגישים שהילד שלכם לוקח ללב כל דבר, מתקשה להשתחרר מפגיעות חברתיות או נמנע שוב ושוב מלנסות ליצור קשר עם ילדים אחרים - לא תמיד קל לדעת האם מדובר בחלק טבעי מההתפתחות או בקושי שכדאי להתייחס אליו.

אנחנו מזמינות אתכם לפנות אלינו לשיחת חשיבה. לפעמים שיחה אחת יכולה לעזור לעשות סדר ולהבין מה נכון עבור הילד שלכם.

---