חרדה חברתית אצל בני נוער - למה קשה להם להיות עצמם בחבורה?
עודכן: לפני 4 ימים
היא חוזרת מבית הספר ואומרת שהיה בסדר. יש לה חברות, היא מוזמנת למפגשים, ולכאורה הכול נראה רגיל. אבל לפני כל יציאה היא מתלבטת מה ללבוש, מי תהיה שם ואם יהיה לה עם מי לדבר. אחרי המפגש היא יכולה להמשיך לחשוב על משפט שאמרה, על מבט שקיבלה או על הודעה שאף אחת לא ענתה לה.
נער אחר דווקא מצחיק ומשוחרר כשהוא נמצא עם חבר קרוב. אבל בחבורה גדולה הוא כמעט לא מדבר. הוא חושש שיגיד משהו לא במקום, שיצחקו עליו או שלא יתייחסו לדבריו. לפעמים הוא מעדיף להישאר בבית, גם כשהוא רוצה להיות חלק מהמפגש.
בגיל ההתבגרות, כשהקשרים החברתיים מקבלים מקום מרכזי בחיים, הפחד ממה שאחרים חושבים עלינו יכול להשפיע מאוד על ההתנהגות.
לא כל מתבגר שחושש ממה שיחשבו עליו סובל מחרדה חברתית. רגישות למעמד החברתי ולתגובות של אחרים שכיחה בגיל הזה. כאשר הפחד משמעותי, מתמשך וגורם למצוקה או להימנעות שפוגעת בחיי היומיום, חשוב לבחון אם מדובר בחרדה חברתית.
איך חרדה חברתית משפיעה על חברויות בגיל ההתבגרות?
חרדה חברתית יכולה להקשות על מתבגרים ליזום קשרים, להשתתף בשיחות, להביע דעה ולהרגיש בנוח בתוך חבורה.
חלקם נמנעים ממפגשים חברתיים, ואחרים ממשיכים להשתתף בהם אך חווים מתח רב וחשש מתמיד מביקורת או מדחייה.
הקושי אינו בהכרח בהיעדר חברים, אלא לעיתים בתחושת הביטחון והחופש להיות עצמם בתוך הקשר.
למה הפחד משיפוט חברתי כל כך משמעותי בגיל ההתבגרות?
במהלך גיל ההתבגרות מתרחשים שינויים רבים. הקשרים עם בני הגיל נעשים משמעותיים יותר, קבוצות חברתיות משתנות, והצורך להשתייך ולהרגיש מקובל מקבל משקל גדול.
מתבגרים נעשים מודעים יותר לאופן שבו אחרים רואים אותם. הם עשויים לחשוב על הרושם שהם יוצרים, על המעמד שלהם בחבורה ועל האפשרות שיבקרו או ידחו אותם.
עבור רובם, החששות האלה באים והולכים.
אבל כאשר הפחד מהערכה שלילית נעשה משמעותי ומתמשך, הוא עלול להשפיע על ההתנהגות החברתית גם במצבים יומיומיים: שיחה בהפסקה, השתתפות בכיתה, הצטרפות לחבורה או שליחת הודעה לחבר.
המתבגר עשוי לרצות להיות חלק, ובו בזמן לחשוש מהמחיר של הניסיון.
לא תמיד רואים את החרדה מבחוץ
כשחושבים על חרדה חברתית, קל לדמיין נער או נערה שנמנעים לחלוטין ממפגשים חברתיים.
אבל לא תמיד כך היא נראית.
יש מתבגרים שממשיכים להגיע לבית הספר, לצאת עם חברים ולהשתתף בפעילויות, ובכל זאת חווים מתח רב בתוך המצבים האלה.
הם עשויים:
להקשיב לשיחה שלמה בלי להעז להביע דעה.
להסכים עם אחרים גם כשהם חושבים אחרת.
להימנע מליזום שיחה או לשלוח הודעה ראשונים.
לחשוב זמן רב לפני שהם עונים בקבוצת הוואטסאפ.
להרגיש בנוח עם חבר אחד, אבל להתקשות כשהחבורה מתרחבת.
לחזור שוב ושוב בראש על דברים שאמרו ולחשוש שעשו רושם לא טוב.
לפעמים הסביבה רואה מתבגר שקט, נחמד או משתף פעולה, ואינה מבחינה במאמץ הגדול שהוא משקיע כדי לא לטעות.
חשוב לזכור: התנהגויות כאלה אינן מעידות בפני עצמן על חרדה חברתית. מה שחשוב הוא להבין מה עומד מאחוריהן ועד כמה הן גורמות למצוקה או מגבילות את המתבגר.
יש לו חברים. אז איך ייתכן שקשה לו חברתית?
זו אחת הנקודות שמבלבלות הורים.
אנחנו רגילים לחשוב על קושי חברתי במונחים של מספר החברים: האם מזמינים את הילד? האם הוא יוצא מהבית? האם יש לו עם מי להיות בהפסקות?
אבל מספר החברים אינו מספר את כל הסיפור.
מתבגר יכול להיות חלק מחבורה ועדיין להרגיש שאינו יכול להיות בה עצמו. הוא עשוי לחשוש לומר מה הוא באמת חושב, להתנגד להצעה או להודות שמשהו מפריע לו.
לפעמים הוא משקיע מאמץ רב בניסיון להיות מקובל: מסכים עם כולם, נמנע מעימותים, בודק כל תגובה ומתאים את עצמו לציפיות של אחרים.
מבחוץ הוא משתלב. מבפנים הוא עלול להרגיש דרוך ולא בטוח.
הקושי אינו בהכרח ביצירת קשר, אלא ביכולת להרגיש חופשי ובטוח בתוך הקשר.
מה קורה לפני מפגש חברתי, במהלכו ואחריו?
אחת הדרכים להבין את החרדה החברתית היא להתבונן במה שמתרחש סביב אירוע חברתי.
לפני המפגש
המתבגר עשוי לחשוב מי יגיע, עם מי יישב, מה יגיד ואם יצליח להשתלב. לפעמים הוא מבקש לבטל ברגע האחרון, אף שקודם לכן רצה ללכת.
במהלך המפגש
הוא עשוי להיות עסוק בבחינת התגובות של האחרים: האם הקשיבו לו? האם צחקו איתו או עליו? האם הוא נראה מוזר? העיסוק הזה יכול להקשות עליו להיות נוכח בשיחה ולהגיב באופן טבעי.
אחרי המפגש
במקום לזכור את הדברים הנעימים שהיו, הוא עלול להתמקד ברגע אחד שבו הרגיש מבוכה. משפט קטן או תגובה לא ברורה יכולים להפוך למחשבה שמעסיקה אותו שעות.
כך גם מפגש שהסתיים באופן חיובי עשוי להיחוות כמאמץ גדול, ולעיתים לעורר חשש לקראת המפגש הבא.
לא כל מתבגר עם חרדה חברתית חווה את שלושת השלבים האלה, אבל הדפוס הזה יכול לעזור להורים להבין מדוע יציאה חברתית שנראית פשוטה מבחוץ מרגישה מורכבת כל כך מבפנים.
כשהפחד משפיע על הבחירות החברתיות
חרדה חברתית אינה מתבטאת רק בתחושת פחד. לעיתים היא משפיעה על ההחלטות שהמתבגר מקבל.
הוא עשוי לוותר על מפגש שרצה להשתתף בו, לא להציע לחבר להיפגש מחשש לסירוב, או להימנע מלהביע עמדה שונה מזו של החבורה.
בטווח הקצר, ההימנעות עשויה להביא הקלה. הוא לא נדרש להתמודד עם האפשרות למבוכה או לדחייה.
אבל כשהדפוס חוזר על עצמו, הוא עלול לצמצם את ההזדמנויות להתנסות חברתית ולחזק את התחושה שהמצבים האלה מסוכנים או בלתי אפשריים עבורו.
מצד שני, לא כל הימנעות נובעת מחרדה. לפעמים מתבגר אינו רוצה להגיע למפגש משום שאינו מרגיש רצוי, משום שחווה דחייה או משום שהחבורה אינה מתאימה לו.
לכן חשוב לא למהר לפרש כל סירוב כמשהו שצריך להתגבר עליו. קודם כדאי להבין מה באמת קורה.
איך הורים יכולים לעזור למתבגר שחושש ממה שיחשבו עליו?
בגיל ההתבגרות, העזרה ההורית דורשת איזון עדין. אנחנו רוצים להיות נוכחים ולתמוך, אבל גם לאפשר למתבגר לפתח עצמאות ולנהל את הקשרים שלו.
להתעניין בחוויה, ולא רק במה שקרה בפועל
במקום לשאול רק "היה כיף?" או "עם מי היית?", אפשר לשאול מדי פעם:
"הרגשת בנוח להיות שם?"
"היה רגע שבו רצית להגיד משהו ולא אמרת?"
"את מרגישה שאת יכולה להיות עצמך עם החברות שלך?"
השאלות האלה יכולות לפתוח שיחה על איכות הקשרים, ולא רק על עצם קיומם.
לא למהר להרגיע או לשכנע
משפטים כמו "ברור שכולם אוהבים אותך" או "אין לך שום סיבה לחשוש" נאמרים מתוך אהבה, אבל לא תמיד עוזרים.
אפשר לומר במקום:
"אני מבינה שאת חוששת שלא יהיה לך עם מי לדבר. בואי נחשוב מה יכול לעזור לך להרגיש קצת יותר בנוח."
כך אנחנו מכירים בפחד בלי להתייחס אליו כאל עובדה שמנבאת מה יקרה.
לעזור לבחור צעד קטן, ולא להציב דרישה גדולה
אם המתבגר רוצה להשתתף אבל חושש, אפשר לחשוב יחד על התנסות שמתאימה לו.
למשל, להגיע למפגש עם חבר מוכר, ליזום שיחה קצרה או להביע דעה אחת גם אם לא כולם יסכימו איתה.
המטרה אינה להבטיח שלא תהיה מבוכה, אלא לאפשר לו לגלות שהוא מסוגל להתמודד גם עם רגעים שאינם מושלמים.
לא לנהל עבורו את החברויות
לפעמים, מתוך דאגה, הורים מנסים לתאם מפגשים, לברר עם הורים אחרים מדוע לא הזמינו את הילד או לפתור עבורו אי-הבנות.
אצל מתבגרים, התערבות כזו עלולה לעורר מבוכה ולפגוע בתחושת העצמאות.
עדיף לבדוק איתם איזו עזרה הם רוצים, ולשמור התערבות ישירה למצבים שבהם היא באמת נדרשת, למשל כאשר קיימת פגיעה חברתית מתמשכת.
לזכור שלא כל מפגש חייב להצליח
גם מתבגרים בעלי ביטחון חברתי חווים שתיקות מביכות, אי-הסכמות, סירובים ורגעים שבהם אינם מוצאים את מקומם.
אפשר לעזור למתבגר להבין שחוויה לא נעימה אינה בהכרח מעידה על כך שאינו אהוב או שאינו יודע ליצור קשרים.
מתי מדובר בקושי שכדאי לפנות לגביו לעזרה?
חשש חברתי הוא חלק מוכר מגיל ההתבגרות. אבל כאשר הפחד משיפוט או מדחייה נעשה משמעותי ומתמשך, וגורם למצוקה או לפגיעה בתפקוד, כדאי לפנות להערכה מקצועית.
למשל, כאשר מתבגר נמנע שוב ושוב מפעילויות שהוא רוצה להשתתף בהן, מתקשה להביע את עצמו במצבים חברתיים רבים, או חווה מתח רב לפני מפגשים ולאחריהם.
חשוב גם לשים לב לבדידות, לירידה במצב הרוח, להיעדרויות מבית הספר ולשינויים משמעותיים בהתנהגות.
אבחנה של הפרעת חרדה חברתית דורשת הערכה מקצועית. לא כל רגישות לביקורת או קושי להשתלב בחבורה מעידים על הפרעה.
כאשר קיימת חרדה חברתית משמעותית, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) המותאם לילדים ולמתבגרים הוא אחת מדרכי הטיפול המרכזיות והמבוססות.
ואיך קבוצה טיפולית יכולה להשתלב בתהליך?
יש מתבגרים שמבינים היטב מה קשה להם מבחינה חברתית, אבל מתקשים לפעול אחרת כשהם נמצאים עם בני גילם.
לעיתים הקושי אינו בכך שהמתבגר אינו יודע איך לנהל שיחה או ליצור קשר, אלא בכך שהחשש מביקורת ומדחייה מקשה עליו להביא לידי ביטוי יכולות שכבר קיימות אצלו.
קבוצה טיפולית קטנה ומונחית יכולה לאפשר התנסות בתוך קשרים חברתיים: להביע דעה, להצטרף לשיחה, להתמודד עם אי-הסכמה, לבקש מקום ולהרגיש שייכות בלי לוותר על עצמם.
במרכז חברותא אנחנו פוגשים מתבגרים ומתבגרות עם מגוון קשיים חברתיים. חלקם מתקשים ליזום קשר, אחרים מתקשים להשתלב בחבורה, ויש מי שחווים חשש משמעותי מביקורת או מדחייה.
העבודה הקבוצתית מאפשרת להתבונן בדפוסים שמתעוררים בזמן אמת, לקבל תיווך מקצועי ולהתנסות בדרכים נוספות ליצירת קשר.
עם זאת, לא כל מתבגר עם חרדה חברתית זקוק לקבוצה, וקבוצה לפיתוח מיומנויות חברתיות אינה תחליף אוטומטי לטיפול ייעודי בהפרעת חרדה חברתית. ההתאמה תלויה במאפייני הקושי ובצרכים האישיים.
לא רק להיות חלק מהחבורה, אלא להרגיש חופשי בתוכה
בגיל ההתבגרות, הרצון להשתייך הוא טבעי וחשוב. אבל לפעמים, דווקא מתוך הרצון הזה, מתבגרים מתחילים להסתיר חלקים מעצמם: לא לומר מה הם חושבים, לא ליזום, לא להתנגד ולא להסתכן בכך שמישהו לא יאהב את מה שיגידו.
המטרה אינה להפוך מתבגר שקט למוחצן, או לגרום לו להיות במרכז העניינים.
המטרה היא לאפשר לו ליצור קשרים שבהם הוא יכול להרגיש בטוח יותר, להביע את עצמו ולהיות חלק מהחבורה בלי להיות עסוק כל הזמן בשאלה מה אחרים חושבים עליו.
אם אתם מרגישים שהבן או הבת שלכם רוצים קשרים חברתיים, אבל החשש משיפוט או מדחייה מקשה עליהם, אתם מוזמנים לפנות למרכז חברותא.
נשמח להקשיב, להבין את הקושי ולבדוק יחד איזה מענה יכול להתאים.
