להתערב או לשחרר? הדילמה ההורית מול קושי חברתי של הילד
- מרכז חברותא
- 11 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
הילד חוזר הביתה ואומר שהיה "בסדר", אבל משהו בפנים אצלך לא רגוע ועולה השאלה - להגיד משהו, לכוון, להתערב או דווקא לשתוק?
ישנם רגעים בהורות בהם אנחנו רואים דברים שהילד/ה עוד לא תמיד רואה, מבינים סיטואציות שהוא עדין לא מבין, מזהים כיוון שלא עושה לו טוב ובאותו זמן גם מרגישים דאגה, כאב, אי נוחות ואנחנו מתלבטים - להתערב או לא?
אולי בעצם זו לא השאלה הנכונה אלא - איזה סוג של התערבות כדאי להביא?
ההבדל בין התערבות שמחליפה את הילד להתערבות שנוכחת לידו
יש התערבות שבעצם מחליפה את הילד - מסבירה לו מה נכון, אומרת לו מה לעשות ומנהלת עבורו את הקשרים. היא יוצאת מאהבה אבל לפעמים, בלי כוונה, היא גם משאירה אותו עם פחות ביטחון ביכולת שלו להתמודד.
ויש התערבות אחרת, כזו שנמצאת לידו, ששואלת, שמקשיבה, שעוזרת לו להבין מה הוא מרגיש ומה נכון לו. התערבות שמדברת איתו על מה שקרה ולא מנהלת במקומו, לא לוקחת ממנו את המקום, אבל גם לא משאירה אותו לבד עם זה.
מתי חייבים להתערב (רמז - כשיש קושי חברתי)?
אצל ילדים עם קשיים חברתיים, ההבחנה הזו חשובה במיוחד כי "לשחרר" לגמרי, דבר שכן עובד כשהילד מסתדר חברתית, לא תמיד עובד כאן.
ילד שנשאר לבד בהפסקה לא תמיד צריך מרחב להסתדר לבד, לפעמים הוא צריך מישהו שייכנס בדיוק בזמן ובדיוק במידה הנכונה.
ילד עם קושי חברתי לא תמיד יבקש עזרה, לפעמים הוא כבר למד שלבקש לא עוזר, או שזה מביך, או שאי אפשר לסמוך שמישהו יהיה שם.
במקרים כאלה הוא גם פחות מאמין שמישהו באמת יכול לעזור לו ולכן הוא כן זקוק למבוגר שיראה אותו, גם כשהוא לא מבקש.
יש מצבים שבהם ברור שצריך להיכנס - כשיש פגיעה חוזרת, בדידות שמעמיקה, חרם, או משהו שנשאר תקוע ולא זז.
ויש מצבים שבהם נכון יותר לחכות - כשמדובר בהתנסות טבעית, כשהילד מתמודד, גם אם לא מושלם, כי חלק מהלמידה החברתית קורה דרך ניסיון, טעות ותיקון ואם נכנס בכל רגע אנחנו עלולים לקחת ממנו את ההזדמנות לגלות שהוא מסוגל.
אבל הרבה פעמים אנחנו נמצאים בדיוק באמצע, לא בטוחים אם נכון להתערב או לשחרר וזה המקום שדורש הכי הרבה כי אין בו תשובה מוכנה, רק קשב.
4 שאלות שיעזרו לכם להחליט איך לפעול
האם ההתערבות שלי עוזרת לו להרגיש יותר מסוגל או פחות?
האם היא מחזקת את הביטחון שלו בעצמו או מחליפה אותו?
האם אני פועלת עכשיו מתוך הקושי שלי לראות אותו כך או מתוך מה שהוא באמת צריך ממני?
האם זה הרגע הנכון לפעול או שכדאי רגע לחכות ולדבר על זה יחד בצורה רגועה יותר?
אלה לא שאלות שיש להן תשובה ברורה ונוחה, אבל עצם העצירה לשאול אותן כבר משנה את האופן שבו אנחנו נכנסים לסיטואציה.
ולפעמים, דווקא בתוך המקום הזה שבו הילד עוד לא מצליח לבד, אבל גם לא נכון שההורה יחליף אותו - יש ערך למסגרת נוספת, מסגרת שבה הוא יכול לנסות, לטעות, ולדעת שמישהו לידו, שבה דברים מתחילים להשתנות - קשרים נבנים והילד מתחיל להרגיש אחרת בתוך הקשרים.
במרכז חברותא אנחנו פוגשות ילדים בתוך הסיטואציות החברתיות עצמן, עם ליווי שרואה גם מה הם מרגישים וגם מה קורה בינם לבין החברים.
ואם אתם מרגישים שזה המקום שבו הילד שלכם נמצא עכשיו - לפעמים שיחה אחת יכולה לעזור לעשות סדר ולהבין מה נכון עבורו. צרו קשר
