"ויצאתי מפה עם ביטחון": מה שהמכתב הזה לימד אותנו על המעבר לחטיבת הביניים.

השבוע קיבלנו מכתב מילד מהמם שסיים תהליך בקבוצה בחברותא. הוא כתב אותו בכתב יד, במילים פשוטות וישירות ובסופו הוא והוריו ביקשו מאיתנו דבר אחד: שנפרסם את המכתב שלו כדי לעזור לעוד ילדים שמרגישים כמוהו לדעת שיש מקום כזה עבורם.

החלטנו לכבד את הבקשה שלו ולהקדיש את הניוזלטר הזה לתהליך שהוא עבר.

המכתב שלו (שמופיע במלואו למטה) גרם לנו לעצור ולחשוב על אחד הצמתים הרגישים ביותר בחייו של ילד: המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים.

כשהעולם הופך לגדול ורועש יותר -

עבור ילדים רבים, המעבר לחטיבה הוא הרבה יותר משינוי מסגרת או מעבר בניין. זהו מעבר לעולם חברתי גדול, רועש ומורכב פי כמה. יותר תלמידים, פחות היכרות אישית, יותר השוואות חברתיות, ופחות מבוגרים שרואים ומכירים כל ילד לעומק.

הילדים הביישנים, אלו שנוטים להיות מתחת לרדאר החברתי, הם לעיתים אלו שהמעבר הזה מאתגר אותם במיוחד. כלפי חוץ הם לעיתים נראים כמי ש"מסתדרים" - הם לומדים, הם שקטים, הם לא מייצרים בעיות. אבל בפנים, המעבר לחטיבה יכול לעורר חשש עמוק מחוסר הוודאות ומהצורך "להמציא את עצמם" מחדש חברתית.

למה תחושת שייכות היא המפתח להצלחה בתוך המעבר לחטיבת הביניים?

השאלה הראשונה שמעסיקה הורים היא בדרך כלל: "האם יהיו לו חברים?" אבל המכתב שקיבלנו השבוע הזכיר לנו שזו אולי לא השאלה המרכזית. השאלה העמוקה יותר, זו שתקבע איך תיראה החוויה של הילד בשנים הקרובות, היא: האם הילד מגיע לחטיבה כשהוא מאמין בעצמו?

האם יש לו את הכלים לקרוא סיטואציות חברתיות נכון? האם הוא יודע איך להחזיק את הערך העצמי שלו גם כשמגיעה דחייה, אי-הבנה, או כשהוא ניצב מול קבוצה חדשה שעדיין לא מקבלת אותו?

ללמוד לפרש את המציאות אחרת -

ילדים שחוו קושי חברתי מתמשך נוטים להיות זהירים מאוד. אצלם, שתיקה של חבר עלולה להתפרש מיד כדחייה, ואירוע קטן במסדרון עלול להיתפס ככישלון.

העבודה בקבוצה ב"חברותא" מאפשרת להם מרחב בטוח - מעבדה חברתית - שבה אפשר לטעות, לשאול ולתרגל. אנחנו לא רק עוזרים להם "למצוא חברים", אלא בונים יחד איתם את היכולת לסמוך על עצמם ועל שיקול הדעת שלהם.

המטרה היא להגיע לחטיבה לא רק עם רצון להשתלב, אלא עם הבנה של איך עושים את זה, תוך שמירה על הביטחון הפנימי.

"ויצאתי מפה ילד אחר לגמרי" -

במכתב שלו, הילד מתאר בדיוק את התהליך הזה. לא קסם או שינוי חיצוני פתאומי, אלא צמיחה הדרגתית: מהילד הביישן והסגור של כיתה ו', לנער שמגיע לחטיבה כשהוא "בטוח בעצמו ובשיקול הדעת שלו".

הוא סיים את המכתב בבקשה אחת: שילדים אחרים שמרגישים כמוהו, יידעו שיש מקום כזה עבורם. אנחנו בוחרים לכבד את הבקשה שלו ולשתף אתכם במילים שלו, בדיוק כפי שנכתבו.

הנה המכתב המלא:

"אני ילד שסיים שנה בחברותא, ואני מרגיש שאני צריך לספר לעוד ילדים שהתקשו/מתקשים כמוני עם החברים על התהליך שעברתי פה בחברותא.

אני אישית נכנסתי לפה בכיתה ו' כשאני ילד ביישן, סגור וחסר ביטחון בלי הרבה חברים.

ויצאתי מפה ילד אחר לגמרי.

היום אני מצליח לבטוח הרבה יותר בקלות בעצמי ובחברים ואנשים אחרים.

ואני מרגיש כאילו נפתחתי והשתנתי לעולם ולאנשים.

היום יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי, והגעתי לחטיבה הרבה יותר בטוח בעצמי, ובשיקול הדעת שלי.

וגם קיבלתי הרבה כלים לחיים.

אני רוצה שתדעו שעוברים פה תהליך ושאם יש עוד ילדים כמוני שיש להם קושי עם חברים ועם ביטחון שידעו שיש את חברותא."

לפעמים, הדרך הטובה ביותר להבין מה זה תהליך חברתי עמוק, היא פשוט להקשיב לילד שהיה שם.

הסיפור של המכתב הזה הוא לא מקרי. הוא ממחיש איך בעזרת הכלים הנכונים, המעבר לחטיבת הביניים יכול להפוך מרגע של חשש להזדמנות של גילוי וצמיחה.

גם הילד או הילדה שלכם יכולים להגיע ליום הראשון ללימודים כשהם מרגישים בטוחים בעצמם, יודעים איך ליצור קשרים ומרגישים שיש להם מקום משמעותי בקבוצה.

רוצים לשמוע עוד על הקבוצות שלנו לקראת המעבר לחטיבת הביניים? אנחנו מזמינות אתכם ליצור קשר לשיחת התייעצות קצרה, ויחד נבין איך נוכל להעניק גם לילד שלכם את הביטחון למצוא את הקול שלו.