חברות אמיתית מול חברות וירטואלית - מתבגרות ו־AI

אנחנו חיים בתקופה שבה מתבגרים ומתבגרות יכולים למצוא לעצמם “חבר דיגיטלי” בלחיצת כפתור.

זה מפתה מאוד - ה-AI יודע להחזיר מילים יפות ומעודדות, כאלה שגורמות למי שיושבת מול המסך להרגיש לרגע שמבינים אותה. הוא לא שופט, לא יגיד “את עושה עניין מכל דבר”, ולא יגלגל עיניים.

הוא תמיד שם - זמין, מנוסח יפה, מחזיר תחושה מהירה של הקלה. אבל מתחת לשקט הרגעי הזה מסתתר מחיר עמוק יותר.

היתרונות שהמתבגרות מוצאות בצ'אט:

• מקום "בטוח" לפרוק בו בלי חשש מביקורת.

• זמינות מיידית - גם כשחברות לא עונות.

• תשובות מנוסחות ויפות שנותנות תחושה שמבינים אותי.

• אפשרות לסדר את המחשבות דרך הכתיבה.

מה בכל זאת חסר שם?

דווקא כי זה מרגיש כל כך קל, זה עלול להשאיר אותן יותר בודדות:

• חוסר התמודדות עם קונפליקטים - במסך אין אי־הבנות, אין טעויות שצריך לתקן. אבל במציאות החיכוכים הקטנים הם מה שבונים חברות אמיתית.

• היעדר אותות אנושיים - מבט בעיניים, חיוך קטן, צחוק משותף, שתיקה לא נעימה. אלה הדברים שיוצרים קרבה.

• אין הדדיות - AI רק מחזיר תשובה. הוא לא באמת מגיב מתוך לב.

• תחושת ריקנות - נערות מספרות שאחרי שהן סוגרות את המסך, הן נשארות עם אותו לבד -לפעמים אפילו גדול יותר.

רגע מתוך קבוצה בחברותא -

ל' (בת 15) שיתפה: "כתבתי ל־AI אחרי שרבתי עם חברה. הוא ענה לי כזה מהמם והצדיק אותי, כאילו הוא ממש מבין אותי… אבל בסוף הרגשתי דבילית, כאילו שפכתי את הלב למחשב במקום לחברה טובה"

מ', שישבה מולה, חייכה במבוכה ואמרה: "גם אני מרגישה ככה, מצד אחד זה ממש פשוט ונעים אבל מצד שני אני עדין נשארת בסוף לבד"

הנערות האחרות הנהנו. היה אפשר לראות על הפנים שלהן - הן יודעות בדיוק על מה מדובר.

למה הנושא הזה כל כך משמעותי בגיל ההתבגרות?

כי זה גיל שבו מתפתחות המיומנויות החברתיות הכי חשובות:

• להבין את האחר ולהרגיש אמפתיה.

• לשאת מבוכה או אכזבה.

• להציב גבול בלי לאבד את הקשר.

• לספר על עצמי ולקבל מישהו אחר.

אלה לא נלמדים מול מסך. הם נבנים רק בתוך קשר חי - לפעמים לא מושלם, לפעמים קצת מביך או מאתגר - אבל אמיתי.

ומה זה אומר לנו כהורים?

אנחנו לא צריכים לפחד אם הילד או הילדה מספרים לפעמים ל־AI. זה יכול להיות כלי ביניים, אפילו סוג של יומן חכם. אבל כן חשוב לשים לב:

• לשאול בעדינות איך זה מרגיש להם אחרי - האם זה באמת עוזר או שמשאיר ריקנות.

• להזכיר, ברוגע, שהחוויות הכי עמוקות קורות כשיש מולך מישהו אמיתי.

• להראות בדוגמה אישית - גם לנו כהורים קל יותר לכתוב הודעה, אבל מפגש אמיתי עם חבר או חברה משאיר תחושה אחרת לגמרי.

• לעודד צעדים קטנים של קשר חי: לא חובה שזה יהיה עם “החברה הכי טובה” אלא מפגשים קטנים עם חברות כמו: ללכת לגלידה, הליכה קצרה, שיעורי בית יחד, לקבוע ללכת לחוג ביחד .

• לשים לב בעדינות לסימני אזהרה: אם הילד/ה נסגר/ת לאורך זמן, נמנע/ת מקשרים ומדבר/ת בעיקר עם מסך- זה סימן שכדאי להתייעץ.

איך מתפתחות מערכות יחסים בקבוצות שלנו בחברותא-

בקבוצות אנחנו רואות את הרגעים האלה מתרחשים מול העיניים: נערות ונערים שחוששים לשתף, ואז מגלים שמישהו זוכר מה אמרו שבוע קודם.

נערה שחושבת שאם היא תספר - יצחקו עליה, ומגלה במקום זה מבט מבין.

או שני מתבגרים שרבים באמצע פעילות - ואז מתנסים בלתקן, לבקש סליחה, ולגלות שהקשר לא נשבר.

אלה הדברים שאי אפשר לקבל ממסך.

זה המקום שבו הלבד מתחלף בתחושת שייכות אמיתית.

זה המקום בו נבנה השריר החברתי: להגיד, להקשיב, לטעות, לתקן, להישאר.

זה לא “נגד הטכנולוגיה”, אלא גם וגם. אפשר להשתמש ב-AI כדי לסדר מחשבות ובמקביל לטפח קשרים חיים כי שם, מול עיניים שמבינות אותי, הלב נרגע באמת כי הוא מרגיש שייך.