קונפליקטים ומריבות בין חברים - למה הילד רב כל הזמן ואיך אפשר לעזור לו?
- מרכז חברותא
- 8 בינו׳ 2023
- זמן קריאה 8 דקות
"הילד שלי רב כמעט בכל יום בבית הספר."
"לפעמים נדמה לי שהוא ממש מחפש סיבות לריב עם חברים."
"אחרי כל ויכוח קטן הוא מחליט שהחברות נגמרה, ובסוף נשאר בלי חברים."
מריבות בין חברים הן חלק טבעי מהחיים החברתיים של ילדים. בכל קשר קרוב יש רגעים של אי הסכמה, עלבון, תחרות, אכזבה או התנגשות בין רצונות.
ילד אחד רוצה לבחור את המשחק. ילד אחר בטוח שהתור שלו. מישהו נפגע מהערה שנאמרה בצחוק. מישהי מרגישה שלא שיתפו אותה.
מצבים כאלה קורים בכל קבוצת ילדים.
רובם גם נפתרים.
אבל יש ילדים שנקלעים שוב ושוב למריבות. כמעט בכל הפסקה יש סיפור חדש. חבר אחר, ויכוח אחר, עלבון אחר.
לאט לאט הם מתחילים לצבור מוניטין של "ילדים שרבים", וחלק מהילדים כבר מעדיפים לא לשחק איתם.
במקרים כאלה, השאלה החשובה היא כבר לא מי התחיל את המריבה, אלא למה הילד כל כך מתקשה להתמודד עם קונפליקטים חברתיים.
במאמר הזה תמצאו
מתי מריבות בין חברים הן חלק טבעי מההתפתחות.
למה יש ילדים שנקלעים שוב ושוב לקונפליקטים.
7 גורמים נפוצים למריבות חוזרות.
איך הורים יכולים לעזור לילד להתמודד אחרת.
כיצד טיפול קבוצתי מאפשר ללמוד פתרון קונפליקטים בזמן אמת.
מריבות בין חברים הן חלק טבעי מההתפתחות החברתית
הורים רבים היו רוצים שלילד שלהם לא יהיו מריבות בכלל.
אבל דווקא ילדים שאין להם אף פעם חילוקי דעות, עלולים להיות ילדים שנמנעים מעימותים, מוותרים תמיד לאחרים או חוששים להביע את דעתם.
קונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים.
גם בין חברים טובים.
גם בין אחים.
גם בין מבוגרים.
בכל קשר יש רגעים שבהם אנשים רוצים דברים שונים, רואים את המציאות אחרת או מפרשים את אותה הסיטואציה באופן שונה.
לכן עצם המריבה אינה הבעיה.
השאלה היא מה קורה אחריה.
האם הילדים מצליחים לדבר?
להבין אחד את השני?
להתפשר?
להתנצל?
להמשיך לשחק?
או שכל קונפליקט מסתיים בפיצוץ, בכעס או בניתוק החברות.
דווקא היכולת לעבור מריבה ולהישאר בקשר היא אחת המיומנויות החברתיות החשובות ביותר שילדים רוכשים לאורך ההתפתחות.
מתי מריבות בין חברים הופכות לקושי חברתי?
יש ילדים שרבים פעם בשבוע.
יש כאלה שפעם בחודש.
ויש ילדים שנראה שכל יום מביא איתו סיפור חדש.
הם חוזרים הביתה עם תלונות על חבר אחר.
הם נפגעים בקלות.
כועסים מהר.
או מוצאים את עצמם שוב ושוב מחוץ למשחק.
לפעמים המריבות מתרחשות עם ילדים שונים לחלוטין.
במקרים אחרים דווקא עם אותם חברים, שוב ושוב.
כאשר הדפוס הזה חוזר לאורך זמן, כדאי לעצור ולנסות להבין מה גורם לכך.
לא מתוך רצון למצוא אשמים, אלא מתוך רצון להבין מה הילד צריך ללמוד כדי שהקשרים שלו יהיו יציבים ונעימים יותר.
למה הילד רב כל הזמן עם חברים?
אין תשובה אחת שמתאימה לכל ילד.
בדרך כלל מדובר בשילוב של כמה גורמים.
לפעמים מדובר בדרך שבה הילד מפרש מצבים חברתיים.
לפעמים בקושי לווסת רגשות.
לפעמים בגמישות מחשבתית.
ולפעמים פשוט בכך שמעולם לא הייתה לו הזדמנות ללמוד דרך אחרת להתמודד עם קונפליקטים.
קושי להיות במרכז העניינים
יש ילדים שמרגישים צורך להיות אלה שמחליטים.
הם רוצים לבחור את המשחק, לקבוע את החוקים ולהוביל את הקבוצה.
אין בכך פסול.
הרבה ילדים בעלי יכולות מנהיגות מתחילים בדיוק כך.
אבל כאשר כל הצעה אחרת נחווית כאיום, מתחילים להיווצר חיכוכים.
אם מישהו אחר מציע רעיון - הילד מתווכח.
אם בוחרים ילד אחר להוביל - הוא נעלב.
אם המשחק מתנהל אחרת ממה שתכנן - הוא מתקשה להמשיך.
הצורך בשליטה יוצר לא פעם קונפליקטים חוזרים עם חברים.
פרשנות לא מדויקת של הסיטואציה החברתית
לא כל צחוק הוא לעג.
לא כל התעלמות היא דחייה.
לא כל משחק אגרסיבי הוא ניסיון לפגוע.
יש ילדים שמתקשים לפרש נכון מצבים חברתיים.
הם בטוחים שילד אחר עשה משהו בכוונה נגדם, גם כאשר לא זו הייתה הכוונה.
כאשר הילד בטוח שפגעו בו, הוא מגיב בהתאם.
הוא כועס.
צועק.
נפגע.
או מחזיר.
כך נוצר קונפליקט שמבוסס לפעמים על פרשנות שגויה של הסיטואציה.
נוקשות חשיבתית
יש ילדים שמתקשים לראות יותר מאפשרות אחת.
אם הם בטוחים שהם צודקים - קשה להם להבין שגם הילד השני מרגיש צודק.
אם הם רצו לשחק בדרך מסוימת - כל אפשרות אחרת נראית להם לא נכונה.
כאשר החשיבה היא של "או שאני צודק או שהוא צודק", כל ויכוח קטן עלול להפוך למריבה גדולה.
לעומת זאת, ילדים שמצליחים לחשוב בגמישות יכולים לומר לעצמם:
"אולי גם הוא רואה את זה אחרת."
"אולי לא הייתה לו כוונה לפגוע."
"אולי אפשר למצוא פתרון ששנינו נסכים עליו."
הגמישות הזאת אינה מולדת.
זו מיומנות שניתן ללמוד.
תחרותיות וקושי להפסיד
יש ילדים שנהנים מהמשחק.
ויש ילדים שנהנים בעיקר מהניצחון.
כאשר כל משחק הופך למבחן של הצלחה או כישלון, כל הפסד מרגיש כמו איום.
במצבים כאלה הילד עלול להתווכח על החוקים, לכעוס על חברים, להאשים אחרים ברמאות או לפרוש באמצע המשחק.
לעיתים קרובות, מאחורי התחרותיות מסתתר דווקא קושי להתמודד עם תחושת כישלון או אכזבה.
קושי לבטא במילים תחושות ורגשות
לפעמים הילד בכלל לא כועס.
הוא נעלב.
נפגע.
התאכזב.
או הרגיש שנשאר בחוץ.
אבל במקום לומר:
"נפגעתי."
"לא היה לי נעים."
"חשבתי שלא רוצים אותי."
הוא פשוט מתפרץ.
כאשר לילד אין מילים להסביר את מה שהוא מרגיש, הרגש יוצא דרך ההתנהגות.
וכך מתחיל קונפליקט.
קושי להתמודד עם תסכול ולווסת רגשות
יש ילדים שהמערכת הרגשית שלהם מוצפת מהר יותר.
מספיק שחבר לא מסכים איתם, שהתור שלהם מתעכב או שמישהו בטעות דוחף אותם במשחק - וכבר קשה להם לחשוב.
באותו רגע הכעס מנהל אותם.
רק אחר כך, כשהם נרגעים, הם בעצמם לא תמיד מבינים למה הגיבו כך.
הם אפילו מצטערים.
אבל בפעם הבאה זה שוב קורה.
זו בדיוק הסיבה שילדים כאלה זקוקים לא רק להסברים, אלא גם לתרגול חוזר של ויסות רגשי בתוך אינטראקציות חברתיות.
קושי לראות את נקודת המבט של האחר
בזמן מריבה, רוב הילדים עסוקים בעיקר במה שהם מרגישים.
זה טבעי.
אבל כדי לפתור קונפליקט צריך גם לנסות להבין מה עבר על הילד השני.
אולי הוא בכלל לא התכוון לפגוע.
אולי גם הוא נפגע.
אולי הוא פירש את הסיטואציה אחרת.
ילדים שמתקשים לראות את נקודת המבט של האחר נוטים להיות בטוחים שיש רק גרסה אחת למה שקרה - הגרסה שלהם.
כשהילד בטוח שרק הוא צודק, קשה מאוד להגיע לפשרה או לחדש את הקשר לאחר המריבה.
פיתוח היכולת להבין שגם לילד השני יש מחשבות, רגשות וכוונות משלו הוא חלק משמעותי מההתפתחות החברתית.
למה הילד מנתק קשר אחרי כל מריבה?
יש ילדים שאינם רבים הרבה, אבל כל מריבה מבחינתם היא סוף החברות.
אם חבר העליב אותם, לא בחר בהם למשחק או אמר משהו שלא מצא חן בעיניהם - הם מחליטים שהוא כבר לא חבר.
לפעמים הם אפילו אומרים:
"אני לא משחק איתו יותר."
"אני לא מדבר איתה יותר."
"נגמר."
מבחוץ זה יכול להיראות כמו עקשנות.
אבל פעמים רבות מדובר דווקא ברגישות גדולה.
יש ילדים שחווים כל פגיעה כאילו היא אומרת משהו על כל הקשר.
מבחינתם, אם חבר פגע בהם - כנראה שהוא כבר לא באמת חבר.
הם עדיין לא למדו שחברות טובה כוללת גם אכזבות, אי הסכמות ומריבות.
הם עדיין לא מאמינים שקשר יכול להמשיך גם אחרי שהיה בו קושי.
זו אחת המיומנויות החשובות ביותר שילדים צריכים לרכוש לאורך השנים.
לעמוד על שלי בלי להרוס את הקשר
אחת המשימות החברתיות החשובות ביותר היא ללמוד שלא חייבים לבחור בין שתי אפשרויות:
לוותר על עצמי.
או להילחם עד הסוף.
יש דרך שלישית.
אפשר להגיד:
"לא אהבתי את מה שקרה."
"גם אני רוצה לבחור."
"נפגעתי."
"אני חושב אחרת."
"אני צריך רגע להירגע."
כלומר - לעמוד על שלי, בלי לפגוע באחר ובלי לפרק את החברות.
זוהי אסרטיביות.
אסרטיביות אינה תוקפנות.
היא גם אינה ויתור.
זו היכולת לבטא את עצמי בצורה מכבדת, גם כאשר יש קונפליקט.
ילדים אינם רוכשים את המיומנות הזאת רק משום שמסבירים להם עליה.
הם צריכים לראות אותה, להתנסות בה ולתרגל אותה שוב ושוב.
איך הורים יכולים לעזור לילד שמתמודד עם מריבות בין חברים?
כאשר הילד חוזר הביתה ומספר על עוד מריבה, קל מאוד להיסחף לשאלה:
"מי התחיל?"
אבל פעמים רבות זו דווקא השאלה הפחות חשובה.
לפני שמחפשים פתרון, כדאי קודם להבין את החוויה של הילד.
אפשר לשאול:
"מה קרה?"
"מה הרגשת באותו רגע?"
"מה חשבת שהוא התכוון?"
"מה לדעתך הוא הרגיש?"
רק אחרי שהילד מרגיש שמבינים אותו, אפשר להתחיל לחשוב יחד.
לשאול:
"מה עוד היה אפשר לעשות?"
"איך אפשר היה להגיד את זה אחרת?"
"מה אפשר לנסות בפעם הבאה?"
כך הילד לומד לחשוב על סיטואציות חברתיות ולא רק להגיב אליהן.
לא לפתור כל קונפליקט במקום הילד
כשהילד נפגע, טבעי מאוד לרצות להגן עליו.
לפעמים אפילו מתחשק להתקשר להורה השני או למורה ולסדר את העניין.
יש כמובן מצבים שבהם התערבות של מבוגר היא הכרחית - למשל במקרים של חרם, אלימות או פגיעה מתמשכת.
אבל ברוב הקונפליקטים היומיומיים, הילדים זקוקים דווקא להזדמנות ללמוד להתמודד.
אם בכל פעם מבוגר פותר עבורם את המריבה, הם מפסידים הזדמנות חשובה ללמוד איך לפתור אותה בעצמם.
המטרה אינה למנוע מהילד כל קונפליקט.
המטרה היא לתת לו כלים להתמודד איתו.
איך טיפול קבוצתי יכול לעזור לילדים להתמודד עם קונפליקטים?
אחד היתרונות הגדולים של טיפול קבוצתי הוא שהעבודה אינה נשארת ברמת השיחה.
הילדים לא רק מספרים על מה שקרה בבית הספר.
הם יוצרים קשרים אמיתיים בתוך הקבוצה.
וכשיש קשרים אמיתיים - יש גם חילוקי דעות, תסכולים, אכזבות ולעיתים גם מריבות.
דווקא הרגעים האלה הופכים להזדמנויות החשובות ביותר ללמידה.
אפשר לזהות את הקושי בזמן אמת
כאשר ילד מספר בבית על מריבה, אנחנו שומעים רק את הסיפור כפי שהוא זוכר אותו.
בקבוצה אפשר לראות את הדפוסים בזמן אמת.
האם הוא מתקשה לחכות לתורו?
האם הוא מפרש כל הערה כפגיעה?
האם הוא מתעקש שהכול יתנהל בדרך שלו?
האם הוא מוותר מהר מדי?
ההתבוננות הזו מאפשרת להבין מה באמת מקשה עליו.
אפשר לעצור לפני שהמריבה מסלימה
המטפלות נמצאות שם בדיוק ברגע שבו המתח מתחיל לעלות.
עוד לפני שהקונפליקט הופך לצעקות, עלבונות או ניתוק.
הן עוזרות לילדים לזהות מה הם מרגישים, להבין מה קורה לצד השני ולבחור דרך אחרת להגיב.
כך הילדים לומדים להתמודד עם קונפליקטים בזמן אמת, ולא רק בדיעבד.
אפשר לתרגל דרכים חדשות לפתרון קונפליקטים
מיומנויות חברתיות נרכשות דרך התנסות.
ילד יכול להבין היטב מה נכון לעשות.
אבל ברגע האמת - לשכוח הכול.
בקבוצה יש שוב ושוב הזדמנות להתנסות.
לבקש סליחה.
להציע פשרה.
להקשיב.
להסביר.
להתאפק.
לנסות שוב.
החזרתיות הזו היא שמאפשרת ללמידה להפוך להרגל.
אפשר ללמוד מהתבוננות בילדים אחרים
לא כל הלמידה מתרחשת כאשר הילד עצמו נמצא בתוך קונפליקט.
לפעמים דווקא ההתבוננות בילדים אחרים מלמדת הרבה יותר.
הוא רואה איך ילד אחר מצליח להירגע.
איך שני ילדים פותרים ויכוח.
איך אפשר להתנצל.
ואיך חוזרים לשחק אחרי מריבה.
דרך ההתבוננות הזו ילדים רוכשים עוד ועוד דרכים להתמודד עם מצבים חברתיים.
אפשר לעבד את מה שקרה אחרי שהסערה חולפת
אחרי שהקונפליקט מסתיים מגיע שלב חשוב לא פחות.
העיבוד.
הילדים חושבים יחד מה קרה.
מה כל אחד הרגיש.
איך כל אחד פירש את הסיטואציה.
ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה.
כך כל מריבה הופכת להזדמנות ללמידה, ולא רק לחוויה לא נעימה.
המטרה אינה שילדים לא יריבו לעולם
גם ילדים בעלי מיומנויות חברתיות מצוינות רבים לפעמים.
ההבדל הוא לא במספר הקונפליקטים.
אלא בדרך שבה הם מתמודדים איתם.
הם מצליחים להירגע.
להקשיב.
להבין את הצד השני.
להתפשר כשצריך.
לעמוד על שלהם כשחשוב.
ולהמשיך להיות חברים גם אחרי שהייתה מריבה.
זו בדיוק המיומנות שאנחנו רוצים לעזור לילדים לפתח.
מתי כדאי לפנות להתייעצות מקצועית?
כדאי לשקול התייעצות כאשר הילד נקלע שוב ושוב למריבות עם חברים, מתקשה לשמור על קשרים לאורך זמן, או נשאר שוב ושוב לבד בעקבות קונפליקטים.
גם כאשר נראה שכל אי הסכמה הופכת במהירות לפיצוץ, או כשהילד מרגיש שכל העולם נגדו, כדאי לעצור ולנסות להבין מה עומד מאחורי הדפוס.
ככל שהילד רוכש את הכלים מוקדם יותר, כך קל לו יותר לבנות קשרים יציבים, בטוחים ומספקים בהמשך הדרך.
קבוצות טיפוליות לשיפור מיומנויות חברתיות במרכז חברותא
במרכז חברותא בכפר סבא מתקיימות כבר כ-20 שנה קבוצות טיפוליות לילדים ולבני נוער המתמודדים עם קשיים חברתיים ורגשיים.
בתוך הקבוצות הילדים אינם רק מדברים על מצבים חברתיים - הם מתנסים בהם.
דרך המשחק, השיח והאינטראקציות שנוצרות בין חברי הקבוצה, הם לומדים להבין טוב יותר את עצמם, להתמודד עם קונפליקטים, לפתח גמישות מחשבתית, לרכוש כלים לוויסות רגשי, לחזק אמפתיה, לשפר את היכולת לפתור בעיות חברתיות ולבנות חברויות יציבות לאורך זמן.
אנחנו מאמינות שהמטרה אינה לגדל ילדים שלא רבים.
המטרה היא לעזור להם להפוך כל קונפליקט להזדמנות לצמיחה, ללמידה ולחיזוק הקשרים החברתיים שלהם.
אם הרגשתם שהמאמר הזה מתאר את מה שאתם או ילדכם חווים, ייתכן שטיפול קבוצתי יכול להיות הצעד הבא.
במרכז חברותא פועלות קבוצות טיפוליות לילדים, מתבגרים וצעירים, בהנחיית עובדות סוציאליות קליניות.
לכל פונה אנו מקיימים שיחת התאמה אישית, כדי להבין את הצרכים ולהתאים את הקבוצה המתאימה ביותר.
