למה ילדים רגישים ועקשנים מתקשים חברתית - ומה באמת עוזר להם

יש ילדים ומתבגרים שבשעות בית הספר נראים חלק מהכיתה לחלוטין.

הם צוחקים, משתתפים, נראים שייכים.

אבל אחר הצהריים הסיפור משתנה.

הם מעדיפים להישאר בבית, לא יוזמים מפגשים, מתקשים להחזיק מפגש או משחק לאורך זמן ולעיתים כל מפגש חברי קצר מסתיים בוויכוח, בכעס או בסיום פתאומי.

במבט ראשון זה נראה כמו עקשנות או דעתנות יתר, אבל מבחינה התפתחותית ורגשית קורה שם משהו משמעותי בהרבה.

בין גמישות לעקשנות: מה באמת עומד מאחורי ההתנהגות

ילדים רגישים ודעתניים זקוקים לכך שהדברים יהיו ברורים וצפויים כדי להרגיש בטוחים.

המוח הרגשי שלהם מגיב מהר יותר לשינוי, גם אם הוא קטן:

• שינוי בחוקי המשחק

• רעיון חדש של חבר

• תור שהתפספס

• הערה לא מתוכננת

מה שנראה "פעוט" למבוגר נחווה אצלם כערעור פנימי.

הם לא מתעקשים כדי לשלוט באחרים. הם מתעקשים כדי לשמור על תחושת יציבות בתוכם.

זה לא עניין של אופי. זה מנגנון התפתחותי של ויסות רגשי , מנגנון שעובד שעות נוספות אצל ילדים רגישים.

למה גמישות כל כך קשה לילדים רגישים

גמישות חברתית דורשת מהילד לוותר רגעית על ודאות כדי להישאר בקשר.

עבור ילדים רגישים הוויתור הזה מרגיש כמו סיכון:

אם אשחרר - אולי ישכחו אותי.

אם אתגמש - אולי אפסיד.

אם אוותר - אולי אהיה שקוף.

לכן התגובה שלהם לעיתים אינה מידתית למה שקרה - היא מידתית למה שהם פחדו שיקרה.

למה בבית ספר זה כמעט לא נראה?

בית הספר הוא סביבה עם מבנה שמרגיע:

- חוקים ברורים

- מסגרת קבועה

- משחקים ואינטראקציות פשוטות

- מבוגר קרוב שמווסת

אחר הצהריים זה מתחיל להיות יותר מאתגר:

צריך ליזום, להגיב, לוותר, להשתנות, להבין מצבים חברתיים דינמיים.

ושם הפערים מתחילים להיחשף.

מה ההורים רואים בבית?

הם רואים ילד או נערה חכמים, עמוקים, רגישים אבל מתקשים להחזיק קשר לאורך זמן.

פחות הזמנות. פחות מפגשים. יותר מסכים. יותר “אין לי כוח”. יותר פגיעות והתפרצויות קטנות.

ההורה רואה את מה שהילד עצמו לא יודע להסביר:

הוא רוצה להיות חלק אבל מתקשה לנהל את מה שקורה לו בפנים כשהוא בתוך קשר.

מה באמת עוזר לילדים האלה?

לא יעזור לומר לו “תתפשר קצת”.

לא יעזור לדרוש “תפסיק להיות עקשן”.

ולא יעזור לדחוף בכוח לעוד מפגש.

מה שעוזר הוא מרחב שמאפשר התנסות חברתית אמיתית אבל בתוך מסגרת טיפולית שמחזיקה, מווסתת, ומאפשרת תיקון. לכן קבוצה טיפולית מקצועית היא הכלי המדויק ביותר.

מה ילדים לומדים בקבוצה טיפולית טובה?

בקבוצה, בתוך משחק אמיתי וקונפליקטים טבעיים, הם לומדים:

- לשחרר שליטה ושתלטנות מבלי לאבד ביטחון

- להתגמש באופן הדרגתי ובטוח

- לזהות תסכול לפני שהוא משתלט

- להבין את נקודת המבט של הצד השני

- להישאר במשחק גם כשהוא לא מושלם

- לבחור בקשר, לא בצדק מוחלט

זו אינה למידה תיאורטית. זו למידה התפתחותית המבוססת על חוויה חיה: משחק, תורות, שינויים, ריבים קטנים, פיוסים, והתבוננות ביחד.

איך נראה שינוי ברמה היומיומית-

התגובות שלהם נהיות מתונות יותר.

הם פחות נוקשים ויותר מאפשרים.

פחות נפגעים מהר ויותר נשארים.

הם מצליחים להחזיק קשר לאורך זמן, להנות ממנו ולחוות הצלחות חברתיות אמיתיות.

הם לא מאבדים את הרגישות שלהם.

הם לומדים לנהל אותה ולא לתת לה לנהל אותם.

וזה ההבדל בין ילד שמתקשה בקשרים לבין ילד שמסוגל לצמוח לתוכם בביטחון ובהרגשה טובה.

אם הילד/ה או המתבגר/ת שלכם מזכירים לכם חלק מהתיאור הזה, דעו שאתם לא לבד ויש מה לעשות. מוזמנים ליצור קשר