בלוג חברותי

בסוף כל קיץ אנחנו פוגשות בחברותא תנועה טבעית: ילדים ומתבגרים מסיימים את דרכם בקבוצה ובמקומם מצטרפים חדשים. המעברים האלו אינם רק שינוי ארגוני - הם חלק מהותי מהמודל הייחודי שלנו: קבוצת רכבת. מהי קבוצת רכבת? קבוצה טיפולית שבה חלק מהמשתתפים מסיימים לאחר שהשיגו את המטרות הטיפוליות שלהם, ובמקומם מצטרפים חדשים. המבנה הזה מדמה מציאות חברתית אמיתית - כמו בכיתה או בחיים - שבה תמיד יש שינויים, פרידות והתחלות חדשות. סיפור קטן מהטיפול הקבוצתי שבוע שעבר נערה שסיימה אחרי שנה וחצי בחברות

על השוואתיות, הסתגרות ומתי זה סימן לקושי חברתי שדורש התבוננות עמוקה יותר השבוע נתקלנו בפוסט נוגע במיוחד של רביטל ויטלזון יעקבס, שבו היא שיתפה חוויות ילדות על תחושת ה"להיות בחוץ" - לא להיפגש, לא להיות חלק מהחבורה, לראות את האחרים מבלים ולהרגיש בצד. המילים שלה העלו בנו מחשבה על ההורים שמסתכלים היום על הילדים שלהם בחופש הגדול ורואים מציאות דומה - לפעמים באופן ברור וגלוי, ולפעמים בשקט, בלי מילים. הפוסט הזה גרם לנו לרצות לכתוב על איך כהורים אפשר לזהות מתי הילד באמת בוחר בשקט ובזמן

החופש הגדול כבר כאן. אין צלצולים, אין שיעורים, אין הפסקות. בהתחלה זה מרגיש נעים. נושמים, נרגעים. אבל אז - משהו משתנה. משהו שעד עכשיו היה שולי, פתאום מקבל נפח. תחושות שהיו ברקע, נהיות ברורות יותר. הוא לא יוזם קשרים. היא לא שואלת מה החברות עושות הם לא אומרים במילים שהם מרגישים לבד. אבל משהו בשקט שלהם מספר. הם גוללים שוב ושוב. רואים את מי שנסעו, נפגשו, חגגו. ושותקים. לפעמים הם יגידו “לא בא לי”. לפעמים הם ייראו לגמרי רגועים. אבל מתחת לשקט - יש משהו אחר שאומר: “אני רואה מה קורה.

הילד נפגע מכל הערה? הילדה בטוחה שלא אוהבים אותה גם כשלא לכך התכוונו? רגישות לדחייה היא תופעה שכיחה המשפיעה על ביטחון עצמי, קשרים חברתיים ותחושת שייכות. במאמר נסביר כיצד לזהות אותה ואיך אפשר לעזור.

השבוע כולנו הרגשנו את זה. אזעקות. שיבוש. חדשות בכל מקום. תחושת דריכות שמלווה את היומיום. וגם הילדים מרגישים. חלק מדברים על זה. חלק שותקים. וחלק ממשיכים כרגיל -אבל בפנים משהו לא רגוע. ואצלנו, בחברותא, החלטנו לא לעצור. העברנו את הקבוצות לזום. לא כי זה אידיאלי -אלא כי זה המשך. וזה בדיוק מה שהיה חשוב. למה לא עצרנו? כי הקבוצה היא לא חוג. היא תהליך טיפולי. וכשתהליך כזה נפסק פתאום -הילד עלול לחוש בלבול. חוסר רצף. בדידות. דווקא כשיש חוסר שליטה מבחוץ -יש ערך עצום למשהו שממשיך. שנשאר י

מחצית מהילדים עם ADHD נדחים חברתית והנתון הזה חייב להיאמר שוב: 50% מהילדים עם ADHD נדחים על ידי חבריהם לכיתה. לא כי הם לא רוצים חברים. ולא כי הם לא משתדלים. הם פשוט מתקשים לעמוד בקצב, בחוקים, בקודים הלא מדוברים. הם מרגישים שונים - וגם לפעמים נתפסים ככאלה. כי בלי ההבנה של מה עומד מאחורי ההתנהגות - הילדים האחרים פשוט לא מצליחים להכיל אותם. איך זה נראה מבפנים? ילד שמגיב לאט יותר או ילדה שמגיבה בעוצמה גדולה. ילדה שמדברת בלי הפסקה, או להפך- ננעלת בשקט שלא נפתח. ילד שנפגע מהר ולוקח

הוא לא לבד – אבל גם לא ממש חלק. הוא ביישן או דווקא מוחצן, שקט או מלא חיים –אבל שוב ושוב משהו בקשרים עם אחרים מתבלבל, נתקע או מתפרק. לפעמים זה נראה כמו קושי בליזום שיחה או להשתלב בקבוצה. ולפעמים זה נראה כמו שתלטנות, פגיעות, או התפרצות רגשית. לפעמים הוא לא מבין למה לא רוצים לשחק איתו. ולפעמים הוא בטוח שכולם נגדו. וכשאתם מסתכלים עליו – אתם יודעים: יש שם משהו חברתי רגשי – שצריך ליווי. כדי להבין לעומק איך תהליך קבוצתי נראה בפועל – קראו על הטיפול הקבוצתי שלנו קושי חברתי נראה אחרת א

הוא לא מבקש להצטרף. ואם אף אחד לא פונה אליו – הוא בוחר ללכת. בהפסקה הם כבר בתוך המשחק. הכדור עף מצד לצד, הצחוק באוויר, השמות נזרקים. והוא – עומד בצד. לא רחוק מדי, לא קרוב מדי. בדיוק בנקודה שממנה אפשר לראות הכול – אבל קשה מאוד להיכנס. אתה רואה את זה מהצד. הוא רוצה להיות חלק. אבל הוא לא ניגש. לא שואל. לא מבקש. הוא פשוט מחכה. ואם אף אחד לא מזמין – הוא מוותר. והולך. "לא היה לי חשק" בבית הוא יגיד את זה. משפט שקט, רגיל, לא דרמטי. אבל אתה מרגיש שזה לא מדויק. כי זה לא חוסר רצון –זה ח

הבת שלכם חוזרת מבית הספר שקטה ומסתגרת? בכיתות ה'-ו' העולם החברתי הופך מורכב יותר עבור בנות רבות. איך מזהים קשיים חברתיים ואיך אפשר לעזור לה להרגיש שייכת ובטוחה יותר?

הילד שתלטן? כך תהפכו את זה לכוח חברתי "הבת שלי חייבת תמיד להחליט מה עושים בהפסקה, היא מתווכחת בלי סוף ואם משהו לא הולך לפי התוכנית שלה – היא מתעצבנת וכולם מתרחקים ממנה." אם המשפט הזה מוכר לכם, אתם לא לבד. ילדים עקשנים, כוחניים או שתלטנים מציבים אתגר יומיומי להורים – ובעיקר אתגר חברתי עבור עצמם. אבל חשוב לדעת: מאחורי צורך חזק בשליטה מסתתר צורך רגשי עמוק ועם הכוונה נכונה – זה יכול להפוך למקור של כוח חברתי אמיתי. למה יש לילדים צורך חזק בשליטה? מבחינה פסיכולוגית, צורך חזק בשליטה

נועה (שם בדוי) לומדת בכיתה ח', היא משתתפת מעט מאוד בשיעורים, נמנעת ממפגש עיניים עם המורה ונראית תמיד כאילו מעדיפה להיות בלתי נראית. כשהיא מגיעה הביתה, היא פותחת את מחברת הציורים שלה וממלאה אותה בצבעים, יצירתיות, ודמיון עשיר. האם נועה ביישנית, מופנמת או סובלת מחרדה חברתית? מופנמות, ביישנות וחרדה חברתית הן שלושה מושגים שונים לחלוטין, אך לעיתים קרובות מתבלבלים ביניהם. מופנמות היא תכונת אישיות טבעית. נערים ונערות מופנמים שואבים אנרגיה מזמן לבד, וזקוקים לשקט כדי לטעון מצברים. הם

הטיול השנתי הוא אחת החוויות הזכורות ביותר עבור תלמידים, שכן הוא מאפשר יציאה מהשגרה הלימודית, חוויות משותפות עם חברי הכיתה, וגיבוש קבוצתי....

קבוצה חברתית לצעירים בני 18-25 המתמודדים עם בדידות, חרדה חברתית או קושי ביצירת קשרים חדשים. מרחב בטוח לפיתוח מיומנויות חברתיות, חיזוק הביטחון העצמי ותחושת השייכות.

סיפור מקרה: איך קבוצה לכישורים חברתיים עזרה לעלמה (שם בדוי) להתגבר על קשיים חברתיים

לא רק לימודים: חשיבותה של הכנה חברתית לחטיבה

לא מעט הורים שואלים את עצמם האם השימוש של הילד/ה שלהם הוא נורמלי או חריג? האם הילד שלי מכור למסכים? ומה זה בכלל התמכרות למסכים?

חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים עלולה להוביל להימנעות חברתית, בדידות ופגיעה בביטחון העצמי. במדריך זה תגלו כיצד לזהות את הסימנים, להבדיל בין ביישנות לחרדה חברתית ולהבין כיצד ניתן לעזור.

גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת, קשיים חברתיים הם נפוצים בתקופה זו והורים רבים באופן טבעי מודאגים כשהמתבגר שלהם מתמודד עם קושי חברתי

קבוצות חברותיות לילדים עם חרדה וקשיי ויסות רגשי: עזרו לילדכם לפרוח!

איך להתמודד עם חרם חברתי בבית הספר? במאמר תמצאו מדריך מעשי להורים: איך להגיב כשהילד משתף שהוא מוחרם, אילו טעויות כדאי להימנע מהן ואיך לעזור לו לחזור לתחושת ביטחון ושייכות.